ססובר משה

י"א טבת, תרע"א - 21/12/1911

ט"ז סיון, תשכ"ח - 12/6/1968

ססובר משה

תולדות חיים

מקום הולדתו של משה בעיירה קטנה בורביצנה שבפולין, שרובה ככולה הייתה מיושבת יהודים. כשגדל העתיקו הוריו את מקום מגוריהם לעיירה אוזדיטץ, הסמוכה לעיר קובל.
כאן הם פתחו חנות מכולת ועליה הייתה פרנסתם. הוריו ביקשו לתת לו חינוך עברי – ולא לשלחו ללמוד בביה"ס ממשלתי מקומי. ועל אף הקשיים הכספיים, נשלח משה ואח"כ אחיו הצעיר ללמוד בביה"ס "תרבות" בקובל.
מוסדות "תרבות" התקיימו על שכר לימוד ששילמו הורי הילדים, שלא כבתי הספר הממשלתיים.
למרות זאת, החזיקה המשפחה שלא הייתה אמידה במיוחד, את שני בניה בקובל. כאן הם למדו , כאן הם גרו, ורק לשבתות וחגים היו נוסעים אל ביתם בכפר.
משה גמר את הגימנסיה העברית, כאחד התלמידים הטובים. לא רק הלימודים העסיקו אותו, עוד בגיל צעיר הצטרף ל"חלוץ הצעיר" והיה אחד הפעילים והמדריכים בסניף העירוני והמפעיל והממריץ בבואו לחופשה בכפרו.
משה היה מודאג בשל אביו – כי נתייתמו משה, אחותו ואחיו מאימם בהיותם קטנים מאוד, בלית ברירה הצטרף האב לשותפות לחנות מכולת בעיירה משה הרגיש שצר לו בבית ושהפרנסה של אביו אינה מצויה והיא ריחיים על צווארו, כשהוא מושך בעול ללא גבול. בהיותו איש התנועה, שלמרבית חבריה היא הגשמה אישית, ולא רק הטפה לאחרים, נטל תרמיל ויצא להכשרה, כך הגיע לעיירה אוליקה, ע"י רובנה.
עיירה שבה נוער טוב מצד אחד וציבור חשוך של נאמני הרב, שקם והטיל חרם על החלוצים "מחללי הקודש". קשה היה להתקיים במקום הכשרה זה, לא אחת לא בא לחם אל פיהם של החלוצים והם יצאו לחפש מקור פרנסה בסבלות בתחנת הקמח המקומית, בחטיבת עצים ובלישת טין לעשיית לבנים – מרחק של נסיעה למעלה משעה מן העיירה.
משה עמד בכל זה והיה למופת לאחרים בשאר הרוח שבו ובמעשיות שלו.
לאחר היותו זמן מה גם בהכשרה בקיבוץ ההכשרה בלוצק, עלה ארצה. זה היה בשנת 1934. הוא הצטרף לגבעת השלושה יחד עם רעייתו דינה ועבד בכל העבודות המצויות במשק ובעבודות חוץ. אך לאחר שנה אחת עזב את הגבעה והמשפחה הצעירה עברה לחיפה. הוא הרגיש שהחיים בעיר אינם בשבילו ויחד עם עוד מספר חברים, חברי התנועה מחו"ל הלכו וארגנו פלוגת קיבוץ ויצאו ליודפת אשר בגליל. שלוש שנים חייתה הפלוגה על עבודות חוץ בצפת והסביבה הקרובה.
האנשים עסקו בשמירה, בבניין, כשמאורעות 1939, היו ברקע. משה היה אחד מו המובילים והתובעים ליציאה למקום התיישבות של קבע. אכן, בעצם המאורעות נטשה הפלוגה את יודפת ועלתה להחיות את מחניים העזובה, כשהקיבוץ המאוחד תומך בהם.
משה נרתם בעול הקמת המשק. החל לעבוד ברפת בתנאים קשים מאוד. לאחר זמן מסוים הוא נשלח להכשיר עצמו לעבודה במטעים. מקום ההכשרה היה באיילת השחר הסמוכה למחניים, שם התגלה כבעל ידע וכתלמיד טוב במקצוע זה.
עם תום מלחמת השחרור, כשמחניים הייתה בתוך המוקד של המלחמה, השתלם משה בסמינר הקיבוצים אשר בת"א. הוא לא הספיק ללמד במחניים, כי בינתיים חל הפילוג בקיבוץ המאוחד ואנשי מחניים התפזרו בכמה מקומות בארץ. משה ססובר ומשפחתו ועוד שבע משפחות הצטרפו לגבעת השלושה. (משפחות ליפשיץ לינה, שבח, וויס, ז'גר, קמחי, קנדלשטיין וקרפילובסקי). הייתה זו תוספת משמעותית ביותר לקיבוץ.
עבור משה, הייתה הגבעה – בית שהכיר אותו עוד מימיו הראשונים בארץ והוא נקלט בה מהר מאוד והחל ללמד בכיתות ביה"ס היסודי. מפאת מחלה החל לעבוד בהנהלת ביה"ס ומכאן עבר לעבוד בהנהלת החשבונות של ביח"ר לנעליים – פה עבד עד יומו האחרון.
משה גילה פעילות חברתית ולמרות מחלתו היה פעיל בוועדת החברה ותרם לא מעט – לפתרון בעיות הקיבוץ.
לפתע ניתק פתיל חייו, הניח אחריו אישה – דינה, שני בנים – דן ואהוד ובת הזקונים – שרה'לה. הובא למנוחת עולמים בית העלמין בנזלה.
יהי זכרו ברוך.

משה ודינה ססובר ונכדתם – הילה