סקולסקי בלה

בלה נולדה בעיירה ויז'וה בווהלין, פולין. עיירה קטנה רחוקה מכל עיר גדולה. משפחתה הייתה דתית ומסורתית. היו למשפחה 8 ילדים. בלה הייתה הבת השנייה לאחר אחיה הבכור. בעיירה קיבלה את השכלתה היסודית.
ההורים עסקו במסחר עורות. מטבע הדברים, נפלה האחריות של ניהול הבית על הבת הגדולה, הייתה בת אהובה ומסורה להוריה.
בלה השתייכה לתנועת "החלוץ הצעיר".
מתנועה זו הגיעה להכשרה בת 3 שנים. בשנת 1938 עלתה לא"י והצטרפה כחברה לקיבוץ רמת רחל בירושלים. בלה עברה לא מעט בחייה עד בואה לגבעת השלושה בשנת 1946. וכאן נולדו שתי בנותיה.
בגבעה השתלבה בלה יפה בחיי החברה והעבודה. גילתה מסירות, אחריות וקפדנות בכל מקום בו עבדה. בלה עבדה כמטפלת בבית התינוקות, הייתה אהובה מאוד על ההורים, ידעה למסור תמיד, להורה הדואג, את שעבר על ילדו במשך היום.
בלה עבדה שנים רבות במטבח ובחדר האוכל, דאגה לכל חבר לפי טעמו. היא זכתה להרבה שבחים בחייה על תבונתה ועבודתה.
לפני כארבע שנים, בשנת 1984 חלתה ומאז הפכה לתלויה בסובבים אותה. זמן רב הייתה רתוקה לעגלה ומובלת ע"י רותי בתה. כל תקופת מחלתה הקפידה מאוד על הופעתה החיצונית ועל משמעות חייה. כוח רצונה העז, התגברות על מכאוביה, ומסירותה הרבה של בתה רותי עמדו לעזרתה.
חוש ההומור הדק לא עזב אותה, גם בימי מחלתה הקשים. כל השג ותנועה בהנעת ידה, או רגלה המשותקת, הפיח בה תקווה להתקדמות במצבה. היא הייתה תמיד מקבלת את פני הנפגשים אתה בשלום ובחיוך רחב על פניה.
השתדלה מאוד, גם בזמן מחלתה לא להחמיץ את חיי החברה. הייתה ערה מאד לכל הנעשה במשק, והיה לה קשה לשבת בבית ללא מעשה.
מצאה את מקומה בעבודה בבית המלאכה המוגן, פה היא התעלתה. חשוב היה לה שהכול יהיה מדויק ונקי. כולם העריכו את מאמציה וידעו להרעיף עליה שבחים ועידוד.
בלה נלקחה מאיתנו בחטף, המחלה כרסמה בתוכה והכריעה אותה.
השאירה שתי בנות ונכדים.
יהי זכרה ברוך.