פומרניץ טוביה

טוביה אחינו הצעיר
קשה לחשוב שאתה לא עמנו יותר. אנו עדיין זוכרות, כאילו היה זה אתמול, כשהודיעו לנו על הולדתך. חזרנו מטיול ובעודנו על המשאית ההורים צעקו: "נילי ומיכל – נולד לכן אח"!
היינו בנות 13, נבוכות מכך שאמא שלנו בהריון ושנולד לנו תינוק. אפילו השם שניתן לך – טוביה, הביך אותנו בהיותו , לדעתנו – שם גלותי.
עד מהרה, המבוכה עברה והתחלפה באהבה גדולה. שתינו טיפלנו בך באהבה. ההורים היו תמיד עסוקים בענייני הקיבוץ. היינו מוציאות אותך מבית הילדים מטיילות איתך ברחבי הקיבוץ ופינות המשחקים. היינו גאות לטייל איתך בשבילי הקיבוץ, היית תינוק יפיפה וחמוד.
הילד גדל וכבר הולך לבית – הספר: שם התבלטת בשמחת החיים שלך ובחוש ההומור.
כל חבריך ומוריך היו מאוהבים בך.
בנערותך עבדת כחשמלאי בקיבוץ, וכך זוכר אותך חבר קיבוץ שעבד איתך: "עבדתי אתו בחשמליה אהבתי אותו . בכל דירה בקיבוץ, אליה נכנסנו לצורך תיקונים, טוביה הצליח להעלות חיוך של אהבה מהחברות והחברים, ואפילו לקבל חיבוק וממתקים. היה כף לעבוד אתו".
וכבר צבא… התגייסת אליו לאחר מלחמת יום הכיפורים – לחיל השריון, שרת עד לשחרור.
לאחר מספר שנים במשק, יצאת לחופשה ונסעת לארה"ב. זמן קצר לאחר מכן נסעו נילי אחותך ואהוד גיסך לטיול ובו היינו כשבועיים בביתך. טיפלת בנו כמו בילדים מתוך אהבה עמוקה. בילינו איתך ימים נפלאים שאיננו שוכחים גם כיום, לאחר 40 שנה, בעיקר זוכרים את הדאגה בה עטפת אותנו בכל מקום שבו היינו בארה"ב.
ינון ססובר, בננו מוסיף: "את דוד טוביה אני זוכר כילד, שפעם בכמה שנים מגיע לביקור מלוס אנג'לס… לפני כמה שנים תכננתי טיול משפחתי עם קרוואן בארה"ב וביקור בלוס אנג'לס". לא רצינו להטריח את טוביה, עדכנו אותו שנהיה באזור כמה ימים ונשמח להיפגש. טוביה נתן הוראה לבטל מידית את בית המלון והזמין את כולנו – זוג הורים + 3 לביתו.
טוביה ואפרת לקחו עלינו חסות. טיילנו כ- 5 שבועות בקרוואן, כשמדי יום אנו מקבלים טלפון מטוביה, כשאנו מעדכנים אותו על מהלך היום שלנו ומקבלים ממנו הוראות והמלצות להמשך המסלול : "ישבתי על המפות ובדקתי בשבילכם, אתם חייבים להיות במקומות האלה, סעו לשם ועצרו שם… חיכינו לשיחות טלפון אלו שלו, שהיו כולן רצון טוב לעזור ולייעץ, תוך סבלנות רבה וחוש הומור משובח וחד. אם זה בטלפון , או בפגישת פנים מול פנים אתו – אתה לא מפסיק לצחוק.
טוביה, את המסלול, בו הובלת אותנו על צלע הר תלול כולנו נזכור. היינו כנראה היחידים שעשו אותו בקרוואן. כמה צחקנו על רגעי החרדה שהעברת אותנו.
לפתע תקפה אותך באלימות מחלה חשוכת מרפא. נאבקת בה בכל הכוח, בתמיכה אדירה של רעייתך אפרת והבנים – סלע ופלג. ועל כך אנו מוקירים אותם ממעמקי ליבנו.
עקבנו מרחוק, השתדלנו לדבר, כשזה התאפשר. כשהורידו את ארונך לקבר – קלטנו את המשמעות של מותך.
צחוק הגורל הוא שהאחיות הזקנות שלך נשארו ואתה טוביה אחינו הצעיר וצביה אחותנו כבר אינם איתנו.
וכעת אתה למעלה ודאי מגחך וצוחק כדרכך מתוך הומור ממה עושים עניין כזה גדול?

לכם אפרת רעייתך, סלע ופלג: זכיתם לבעל ואב נפלא ולמרות הכאב והצער קחו עמכם את זכרו לכל מקום.
כבר מתגעגעים: האחיות שלך נילי ומיכל, אהוד, ינון והססוברים הצעירים.