בנדורי פייביש

א' אב תר"ס - אוגוסט 1900

ו' טבת תשט"ו - 31/12/1954

שם אב: שמעון

שם אם: פרידה

פייביש בנדורי

תולדות חיים

פייביש נולד ברומנובקה, עיירה קטנה ליד ז'יטומיר, אשר באוקראינה.
אמו מתה עליו בעודו ילד קטן. בבית אביו קיבל חינוך ציוני ורכש לעצמו ידיעה בשפה העברית. בהיותו בן -12 הגיע לז'יטומיר במטרה ללמוד ב"ישיבה". דודו, אחי אביו (אבא של בטיה איצ'יס), שהיה מורה , החליט לשלוח אותו לגמנסיה. כעבור שנה, בהיותו בן-13 החל לתת שיעורים על מנת להשתכר למחייתו.
לא פעם היה רעב ללחם, אך זה לא עיכב בעדו מלהביא את אחיו הצעיר ממנו לז'יטומיר ולהתחלק איתו בפת לחמו – העיקר שירכוש דעת.
פייביש היה ממייסדי "על המשמר"- תנועה ציונית סוציאליסטית שהיוותה למעשה את גרעין היסוד לתנועת "דרור" ברוסיה.
באותם ימים נאסרה הפעולה הציונית ופייביש נאלץ לברוח ולהסתתר בכפר נידח. ב1920 עבר לקייב , נתקבל לפקולטה לרפואה שם למד שנתיים. בשנה זו מת לפתע אביו והוא לקה בהלם שריתק אותו למיטתו חודש ימים בין חיים למוות.
תנועת "דרור" החליטה לעבור מחוץ לגבולות רוסיה ולהתמקם בפולין להמשך פעולתה הציונית ולעליה לארץ ישראל. ביום האחרון לשהותו ברוסיה נאסר אך יחיאל דובדבני שילם שוחד והצליח לשחררו. פייביש התמקם על פי דרישת התנועה באזור גרודנה – ביאליסטוק כדי להקים ולארגן את גרעיני תנועת ה"חלוץ" במקום. מהר מאד הוא נידרש לעבור למרכז "החלוץ" בוורשה ושם הופך למנהיג מרכזי של התנועה.
30 שנות חייו בארץ ישראל – הן פרשה ארוכה ומבורכת של פעילות ציבורית ענפה בכל תחומי החיים בארץ ובקיבוצו, גבעת השלושה. מילא תפקידי גזבר, מזכיר , ומרכז חינוך. במקביל הרחיב את פעילותו הציבורית בקיבוץ המאוחד, במפלגה, ובקרב ציבור הפועלים בעיר.
היה בין מעצבי דמותה של הגבעה, למן צעדיה הראשונים במושבה, פתח תקווה, ועד להיותה משק עצמאי מתפתח , קיבוץ בעל ערך רב ומשפיע בחיי הפועל .
פייביש היה מעורה בקרב החברים, התמסר רבות לארגון בית הספר ולפעילות החינוכית- תרבותית.
שנים רבות התפרסה פעילותו הציבורית במזכירות הקיבוץ המאוחד בשטחים מגוונים. פעמיים היה בשליחות הקיבוץ וההסתדרות בפולין. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הצליח לחזור ארצה דרך רוסיה, ברגע האחרון ממש.
פייביש היה נציג בהרבה מן המוסדות המרכזיים של המפלגה וההסתדרות. השתתף בכינוסים בינלאומיים, באיטליה ואנגליה. היה נציג בקונגרס הציוני בבזל. היה מזכיר המפלגה כאשר אחדות העבודה פרשה מן האיחוד עם מפ"ם.
למרות עיסוקיו הציבוריים הרבים ופעילותו הענפה בארץ ובעולם, היה מוצא זמן לקריאת ספרים, שמיעת מוסיקה, והיה אב למופת. בשעה שהיה מגיע לביתו לאחר יום העבודה מייגע, ריכז סביבו בכישרון רב את בני ביתו לשיחה וסיפור והווי משפחתי.
והנה לפתע בעודו בשיא פעילותו כראש האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות וכמשנה למזכיר ההסתדרות דאז מרדכי נמיר, קיבל שטף דם במוח ושירת חייו נדמה.
השאיר אחריו אשה, איטה וארבעה ילדים – רינה, מוליק, ניצה וצביקה ונכדים.
יהי זכרו ברוך.

מדברי הספד על פייביש / יצחק טבנקין

החיים היפים של האיש היפה , גססו במשך שנה ויותר. לא התרגלנו. הצער והכאב לא פגו. היה זה יותר מדי בשביל גבעת השלושה, בשביל הקיבוץ המאוחד.
אחד אחרי השני בטיה ופייבוש.
פייבוש היה בן דורו. בן התרבות הרוסית המהפכנית היפה, המעמיקה. בן התרבות האידישאית העממית החילונית.
היה תמיד בשורה הראשונה. ב"דרור", במרכז הלוחמים של יהדות פולניה. בתנועה הסוציאליסטית – ציונית.
הוא היה בשורה הראשונה בקיבוץ, בהתיישבות, בכיבוש עבודה ובבנין המשק והחברה.
פייבוש היה איש ששפע זוהר. מזהיר בדיבורו, ברגש, צרוף של רגש ושכל. הוא היה מצרף את השיקול ומעמיק את הקשב.
פייבוש היה נציג של כבוד במפלגת הפועלים המאוחדת. ולבסוף באחדות העבודה – פועלי ציון.
וישנה אפשרות שהאבל והצער והכאב אחרי מותו , ילכדו אותנו, יעשו לאנושיים את ויכוחינו והתלבטויותינו.
פייבוש ישמש כנר ל"גבעה", לאחדות העבודה, לעם ולארץ.
יהי זכרו ברוך.

משפחת בנדורי – איטה, רינה , פייביש ובטיה הבת דודה