פליישר ציפורה רחל (פייגה)

ב' תמוז תרע"ח - 12/06/1918

יא' ניסן תשע"ד - 11/4/2014

פליישר ציפורה רחל (פייגה)

תולדות חיים

אמנו ציפורה פליישר נולדה בכפר בפולין ליד העיר לודג' ובהיותה ילדה קטנה עברה עם משפחתה ללודג'.
אימא גדלה בבית חרדי ליטאי.
בהיותה בת 10 התייתמה מאביה, אליו הייתה מאד קשורה, שנפטר ממחלת השחפת.
אימה נותרה אלמנה עם 7 ילדים, שכולם נאלצו להתגייס למאמץ הכלכלי.
לודג' הייתה עיר של טקסטיל ומשפחתה התפרנסה מתפירה, שהתבצעה בביתם עבור בתי החרושת.

בפרוץ המלחמה, בשנת 1939 התחיל העוצר על לודג', אימא שהייתה בעלת תושייה ענקית החליטה שצריך לברוח משם!
אימא עמדה בתור של הגויים (עם טלאי צהוב עליה – מוסתר), קנתה כרטיסים לרכבת לרוסיה, לעצמה, ליוסף פליישר (לימים – אבינו ) ולכמה קרובים נוספים שהסכימו לברוח.
אימא הייתה יחד עם אבא 7 שנים ברוסיה, עד סוף המלחמה. אבא גויס לצבא האדום. בשנת
1943 – ברוסיה נולד אחינו הבכור מאיר. בשנת 1946, לאחר המלחמה חזרו ההורים לפולין, גילו שלא נשאר זכר למשפחה ולבית. הם חוו אנטישמיות מצד השכנים הגויים.
1948 – נולד מוטי .
1950- אימא ואבא עלו לישראל עם אחינו מאיר.
בהתחלה היו במחנה של עולים ליד חיפה ומשם הגיעו בעקבות בת דודה של אימא גיטה'לה בלומנפלד, לקיבוץ גבעת השלושה.
1956 – נולדה מלכה.
אימא עבדה כמטפלת בבתי הילדים , מאד אהבה לטפח את הילדים המאתגרים יותר.
אימא הייתה אישה מאד דעתנית, אינטליגנטית, אוטודידקטית – דברה 7 שפות.
אימא עבדה גם במחסן בגדים וגם במטבח.
בתורנות שבת במטבח החמין שלה הפך לשם דבר בקיבוץ .
אימא הייתה מאד מסורה למשפחתה – לנו ילדיה ולאבא.
התאלמנה מאבא בגיל 69.
אימא אהבה להקשיב לתוכניות רדיו ולקרוא ספרים.
אימא נפטרה ב11/4/2014 כמעט בת 96.
בשלוש השנים האחרונות לחייה חלתה ונעזרה במטפלת, דבר שלא היה לה פשוט כאישה חזקה, עצמאית ובלתי תלותית.

אין יום שעובר ואנחנו לא נזכרים וחושבים על אמא שלנו- את חסרה לנו מאד.
אמא השאירה 7 נכדים, ו-12 נינים שיהיו בריאים.
יהיה זכרה ברוך.

כתבו : ילדיה מוטי ומלכה

ציפורה ויוסף פליישר