פלקס הניה

ו' שבט תרס"ג - 03/02/1903

כ"ג תשרי תשי"ג - 12/10/1952

פלקס הניה

תולדות חיים

"אמי זיכרונה לברכה הייתה צדקת גמורה", כך כתב ביאליק, על אימו בשירו המפורסם. כך אני רואה וזוכרת את אמא שלי.
אמי, הניה פלקס לבית קלוץ, נולדה בשנת 1913 בעיירה קטנטונת, פוריצק, אשר במחוז ווהולין בפולין (כיום מערב אוקראינה). משפחתה הייתה משפחה חרדית וענייה מאוד. אמא למדה בבית ספר עממי פולני.
כשסיימה את לימודיה חשקה נפשה בלימודים בביה"ס תיכון. אך משפחתה, שהייתה ענייה לא יכולה הייתה לשלם על הלימודים. אמא נאלצה לצאת לעבוד ולעזור בפרנסת המשפחה,
עם קבוצת צעירות רווקות ליוגוסלביה, שם פגשו קבוצת רווקים יהודים מגרמניה בעלי סרטיפיקטים לארץ. באמצעות נישואים פיקטיביים עלו כקבוצה אחת לישראל דרך איטליה. בארץ התפרקה החבילה, נערכו גירושין כדת וכדין, ואמא אשר כל מעייניה היו לעבוד בחקלאות נשלחה לקיבוץ גבעת השלושה. בקיבוץ הכירה את אבי, יוסף פלקס – חלוץ אשר עלה לישראל בעקבות אחיו הצעיר שמואל שכבר היה חבר בקיבוץ. הם נישאו, ונולדו להם שתי בנות – ברכה ושרה.
אימי עבדה שנים בעבודות שונות בקיבוץ בחקלאות, באקונומיה של מטבח הילדים, למדה סריגה על מכונת סריגה והלבישה את כל ילדי הקיבוץ בסוודרים ובחולצות יפיפיות בשלל צבעים.
אמא הייתה אישה עדינה, צנועה ונחבאת אל הכלים. מעולם לא רבה עם איש, וכל מעיינה היה עבודה ומשפחה. אמא לא הייתה מעורבת הרבה בחברה, וחייה חיים שקטים ופרטיים. אמא אהבה לבצע מלאכת יד – בערבים הייתה נוהגת לסרוג ולעשות עבודות קרושה, אריגת שטיחים ורקמה. עד היום חלק מעבודותיה שמורות בחיק המשפחה.
אז הגיעה המכה הראשונה. בסוף שנות השישים אבי חלה מאוד, ונעשה משותק בחצי מגופו. עקב כך הוא נשלח לבית לווינשטיין לשיקום. חצי שנה היה שם. אימי, שנאמר לה שכדאי שתבוא כל יום לטפל בו כי אין מספיק כוח אדם לטפל בכל החולים, נסעה יום יום לבית לווינשטיין ברעננה באוטובוסים הלוך וחזור, כך בכל יום ויום.
אחרי חצי שנה שב אבי יוסף הביתה, עדיין משותק בחצי גוף, אבל על הרגליים. במשך שנה היה בבית כשאמא מטפלת בו במסירות ועובדת כמו כולם שמונה שעות ביום, ללא עזרה. ב-30 לאוגוסט 1970 נפטר אבי, ואימי נותרה אלמנה. גם לאחר פטירתו המשיכה אמא לעבוד כמו תמיד במסירות אין קץ.
המכה השנייה – בשנת 1975 נולד נכדה הראשון מחמד ליבה ועיניה בני – יואב.
האור שב לעיניה וגם שמחת החיים חזרה. אמי העריצה ואהבה את יואב והייתה שרה לו שירים מצחיקים באידיש ובפולנית ומספרת לו סיפורים.
בשנת 1977, חודש לאחר שנולד בני השני עמית חלה יואב במחלה ממארת ואיומה. הוא אושפז בבי"ח 'הדסה' בתל אביב ואמא, כמו לביאה שמתעוררת מרבצה, הפשילה שרווליה ובמשך שלושה חודשים הייתה בביתי ועזרה לי לטפל בשניהם: תינוק בן יומו וילד בן שנתיים המאושפז בבי"ח. אמא עשתה זאת ללא לאות ללא יום וללא לילה – לאחר 3 חודשים נפטר יואב, ואימי חזרה לקיבוץ שבורת לב, וחולה בדלקת ראות.
המכה השלישית – במשך שמונה שנים חייתי בקיבוץ לאחר שהתפרקה משפחתי, עם שני בניי – עמית ומולי. זו הייתה נחמתה ומקור שמחתה – שוב הייתה משפחה לידה, שוב היו נכדים בביתה שהייתה יכולה לפנק ולטפל בהם יום יום – שוב הבית שקק חיים בכל יום במהלך השבוע.
שמונה שנים חייתי אני ובני בקיבוץ, אולם לא היה לי עתיד בקיבוץ, והייתי חייבת לבנות לי עתיד במקום אחר. לימים חייבת הייתי לעזוב את הקיבוץ כאשר התחתנתי מחדש ועברתי לגור בקיבוץ רעים. התחננתי לפנייה שתבוא עימי לנגב, ולא תישאר לבד בקיבוץ. אימי סירבה להצעתי ודבקה בהחלטתה להישאר בגבעת השלושה, שהיה ביתה.
אימי נשארה בקיבוץ עצובה, בודדה וכואבת. לאחר שחלתה עברה לבית דור, הבית הסיעודי בקיבוץ. היא סבלה סבל נפשי רב כשנאלצה לעזוב את ביתה הקטן בו חיתה בפרטיות רבה, ולחיות בבית הסעודי.
למזלה הייתה בבית דור 'מלאכית' – אלפא. נפשה של אמא דבקה בנפשה של אלפא. אלפא טיפלה במסירות ובאהבה אין קץ באימי בשנות חייה האחרונות. תודה אלפא, לעולם לא נשכח אותך ואת פועלך. אמא נפטרה בגיל 85, בודדה, כואבת ומיוסרת. סליחה אמא שלא הייתי איתך בשנותייך האחרונות.
יהי זכרה ברוך.

כתבה : ברכה עדין (פלקס)

הניה פלקס ז"ל ונכדה יואב

הניה פלקס ז"ל עם נכדה וחברתה בוניה קנדלשטיין ז"ל