פלקס יוסף

י' ניסן, תרס"ה - 15/4/1905

כ"ט אב תש"ל - 31/8/1970

פלקס יוסף

תולדות חיים

יוסף נולד בחרוביישוב, פלך לובלין, שבפולין. המשפחה הייתה מרובת ילדים ונשמרה בה המסורת באדיקות. האב ששמר על ספר היוחסין שלו – נצר למשפחת הרבי מבלעז, השתייך כמובן מאליו לחסידי בלעז.
הוא פרנס את משפחתו בעסקו בהוראת לימודי קודש לתלמידים מבוגרים ואברכי העיר.
פרט ליוסף ושמואל אחיו נספו כל בני המשפחה בשואה הנוראה של שלטון הנאצים בימי מלחמת העולם השנייה.
שני האחים עלו ארצה בהבדלים של זמן לא ארוך, כי קשרו את גורלם עם התנועה החלוצית המגשימה, בך המשיכו לקיים המשכה של שושלת המשפחה.
יוסף היה הראשון במשפחה שיצא לעבוד כשכיר, מעשה שהיה מאוד לא מקובל במשפחתם ובמשפחות במעמד זה של חסידים.
יוסף החל לעבוד בבית דפוס בעיירת הולדתו. רוב העובדים בעיר, השתייכו אז לתנועה האנטי ציונית –'בונד' ועם תחילת הפעילות של 'פועלי ציון', ותנועת הנוער שלה 'פרייהייט', הוא פנה אליה ומוכרח היה לנטוש את העבודה בדפוס ולעבור למקצוע הנגרות.
גם כאן היה לו מאבק עם האיגוד המקצועי שלא אהד את רעיון הציונות הסוציאליסטית, אך בסיוע חברים מן התנועה, הצליח יוסף להחזיק במקצוע זה ואילו להיות פעיל באגודה במקצועית בד בבד עם פעילותו ב'פועלי ציון'. מכאן, באופן טבעי למדי הגיע לתנועת ה'חלוץ', אלא שמחמת המצוקה הכלכלית במשפחה, יצא להכשרה מאוחר מחבריו בני גילו. הוא היה בהכשרה בגוש קלוסובה (ורבה) ועם חיסולן של פלוגות הכשרה אחדות, עבר להכשרה בבנדין. משך ההכשרה שלו היה כשנתיים.
יוסף עלה ארצה בשנת 1936, כשמאורעות הדמים בעיצומם והגיע ישר לגבעת השלושה.
במהרה נקלט בעבודת הנגרות של המשק. למרות היותו לא מן החסונים, ואף סבל ממחלת כיב בקיבה, עסק בכל מלאכות הנגרות ובנגרות בניין, ברהיטים וכן בעבודות השונות שהמשק היה זקוק להן.
יוסף היה ער מאוד לכל הבעיות שהתעוררו במשק. לא עמד מן הצד בעניינים פוליטיים. לעת בחירות, נרתם תמיד לעזור, לרוץ לעשות למען הצלחת התנועה. נאמן לדרכו הפוליטית, מאז ימי 'פרייהייט', מסור בלב ונפש לתנועה וממלא אחר ציוויה.
שנה וחצי סבל משיתוק חלקי בעקבות שטף דם במוח, שלקה בו. הוא היה בהכרה מלאה עד יומו האחרון. קרא עיתון, הקשיב לרדיו והבין כל מה שנאמר בו. לפתע הוחמר מצבו ולאחר ימים מספר פסק ליבו לפעום.
השאיר אחריו אישה – הניה ושתי בנות – ברכה ושרה'לה.
הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בגבעת השלושה.
יהי זכרו ברוך.

חברי מילדות

יוסף איננו.
קשה לתאר שיותר לא נראה ונשמע אותך, שכה אהבנו. לא אוכל להאמין שלא אשמע יותר את צחוקך הלבבי.
אני זוכר אותך עוד מגיל נעורינו, לאחר הלימודים בחדר, הצטרפת אז ל'פרייט' – בכל האמונה שבלב.
היית נוהג להתווכח ולהטיף למען הדרך שבה בחרת. וכולך משכנע את חבריך ללכת בדרך זו. אני נזכר בערב מושלג וקור עז בחוץ והנה נפתחה דלת ביתי ואתה עמדת בחוץ ובידך ספרו של בר בורוכוב. דחפת אותו לידי ואמרת: " קח את הספר ובל תחסיר אפילו מילה אחת". ברכת אותי בשלום ויצאת כי אצה לך הדרך. מדי פעם שאלת אותי אם קורא אני בספר בהתמדה? שמחת מאוד כשסיימתי את הקריאה בבורוכוב, כי ראית בכך הישג רב.
לא גאה ליבך שהצלחת לשכנע אותי לקרוא, בשמחה ובצניעות כנה מצאת את סיפוקך האישי והתנועתי.
אי אפשר לשכוח את הערבים הארוכים אותם נהגנו לשבת בביתך – בית חסידי ולדבר על ארץ ישראל ועל העלייה ארצה.
אתה היית בין הראשונים שיצאו להכשרה, ועם יציאתך מהעיירה, פסקו המפגשים של הצעירים. אך בטוחים היינו שכאשר תגיע לחופש, יפתח הסניף את דלתותיו, ואכן כך היה.
היית לנו כעין להבה קטנה שהבעירה בליבו את התסיסה והכמיהה לא"י. זכית במהרה לעלות ארצה, כשייעודך היה הקיבוץ. כאן בקיבוץ בנית את ביתך ופה הקמת את משפחתך היפה.
עתה לא נותר לנו אלא קברך והזיכרונות עליך.
היית חבר נאמן לקיבוצך – גבעת השלושה ואב מסור למשפחתך ולי היית ידיד ורע טוב.
יהי זכרך ברוך.
כתב: יהודה שרויט, גבעת ברנר.

אדם ישר מידות
את יוסף הכרתי בתחילת 1941 מיד עם בואי ארצה. סודרתי לעבודה בנגריה, עבדו שם כמה אנשים וביניהם יוסף פלקס. הוא קיבל אותי בסבר פנים יפות ובחברות רבה והדבר עודד אותי וחיזק אותי בצעדי הראשונים בארץ ובקיבוץ. אלא שלא עבר זמן רב ונפרדנו, יוסף נשאר בבית ואני התגייסתי ל'משמר החופים' -יחידת נוטרים של הפלמ"ח. במלחמת השחרור הייתי פעיל בענייני בטחון במשק והייתי נפגש עם יוסף , שגילה נכונות לכל משימה, ומילא אחר כל פקודה, ללא רתיעה.
עם גמר המלחמה חזרתי לעבוד בנגריה עם יוסף, התפתחו ביננו יחסי חברות. ביצענו יחד את מפעל הריהוט לחבר וכן את מבצע העברת הנגרייה – לנזלה.
בהפסקות עשר המסורתיות למדתי להכיר את יוסף, יותר מקרוב, היינו מתבדחים ויוסף ידע לספר בדיחות. הוא סיפר לי רבות על בית אביו הלמדן ועל הפרנסה שהייתה שם בדוחק. מפיו גם למדתי על קיבוצי ההכשרה בפולין . הוא הרבה לספר על קלוסובה. הוא היה גאה שתמיד הביא לקיבוץ שכר נאה על עבודתו, סיפר בגאווה על פיתויים שונים שעמד בהם אצל בעלי הבתים בהם עבד. הוא היה עובד חרוץ ולא פעם חשבתי לעצמי הלואי וכולנו היינו עושים כמיטב יכולתנו, כפי שהוא עשה. יוסף אהב לשיר מבית אבא ניגונים חסידיים במהלך העבודה.
בעת חוליו, כשביקרתי אותו אמרתי לו בהלצה: "יוסף מה אתה יושב ומתבטל, יש הרבה עבודה וצריכים אותך בנגריה". הוא ענה לי בחיוך וחש מעודד שהוא נחוץ בעבודה.
אגדת עם מספרת : כי לכל נגר מקציב אלוהים חלקת יער, ועד שלא גמר לנסר ולעבד את חלקתו, אינו יכול להסתלק מהעולם הזה. עם יוסף נהג הגורל אחרת, הוא לא אפשר לו לסיים את מלאכתו כי רבה.
נזכור אותו בתוכנו, כאדם ישר דרך, וטוב מידות, אדם חיובי מאוד.
כתב: חיים קמינר.