פנובקה הלל

שבט תרנ"ה - 24/2/1894

ב' אייר תש"ז - 22/4/1947

שם אב: אברהם

שם אם: פרידה

פנובקה הלל

תולדות חיים

קטן ומצומק היה פנובקה. כזה היה גם כשהגיע ארצה. נולד בלודז' – עיר ואם ליהודים מפולין.
בנעוריו הצטרף לציונים הסוציאליסטים (צ.ס).היה פעיל בתנועה בדרכו הוא. התמיד לבוא לאסיפות – הלגליות והבלתי לגליות. היה מלא קנאות להגשמה אישית עצמית. ואכן ב-1925 עלה ארצה. היה זה חודשיים אחרי העלייה על הגבעה עליה הצטרף כחבר עם אחרים.
מראהו החיצוני לא העיד שיוכל להיות פועל – צנום, שדוף, רזה וקטן. והאנשים לא האמינו שישאר בקיבוץ. כולם סברו שאצלו זה ניסיון זמני, אך כולם טעו. הוא התערה במהירה בחיי הקיבוץ, הצטרף לקבוצת הבניה והתמחה בברזלנות. מי שראה אותו עומד ליד שולחן העבודה , כשהוא מכופף ברזל מעורגל, לא האמין למראה עיניו. – כיצד איש גוץ ורזה כזה שולט בברזל וכבמטה קסם עושה ממנו צורות ודגמים לפי הרשום בתוכנית המהנדס.
עיתים שמו לב כיצד הוא מתייחס לקיבוץ, כביכול באדישות ולפעמים בלעג אך את הגבעה וחבריה אהב אהבת נפש. שמח לכל הצלחה ודאב לכל כשלון.
אם כי השקפותיו על הצורך בעלייה חדשה למשק היו אחרות – שייסדו קיבוצים חדשים, אמר. אך בה בעת היה מקבל את העולים החדשים מקרוב באו בחום אבהי. חדרו ועצתו היו נתונים לעולה ברצון רב.
פנובקה לא הקים משפחה. נראה היה בודד. לפתע נודע לו כי אחיו שרד וחי בדנציג. הוא לא ויתר עד שהמשק אישר לו לנסוע להיפגש עם אחיו. נסע וחזר מאוכזב. לא סיפר מה קרה.
בשנותיו האחרונות היה ידוע חולי. המשיך לעבוד בכל המסירות. עד שכוחותיו עזבוהו. הסתגר בחדרו ולא יצא ממנו.
בצוואתו ביקש שלא ישאו נאומים והספדים. ולא להפריע לחיים השוטפים של הקיבוץ.
בבוקר אייר הוציא נשמתו.
יהי זכרו ברוך.