זמירי פסיה (גורליק)

י"ב חשון תר"ס - 16/10/1899

ה' אדר תשמ"ה - 26/2/1985

שם אב: ברוך

שם אם: פרומה

פסיה זמירי ( גורליק)

תולדות חיים

פסיה, נולדה בעיירה גורצ'צי ליד העיר הומל ברוסיה הלבנה. למדה באוניברסיטת מוסקבה אגרונומיה. שם עברה את מלחמת העולם הראשונה ואת מהפכת אוקטובר. המהפכה הקומוניסטית הרוסית.
האידאות המהפכניות קסמו לה ולחבריה היהודים, אך במהרה הבינו שהם זקוקים לתנועה משלהם והקימו את הצ"ס – הציונות הסוציאליסטית.
ב-1922 עלתה ארצה, בסיום העליה השלישית. הצטרפה לפלוגת בלפוריה של גדוד העבודה, בשנת תרפ"ד נשלחה עם קבוצת חברים לקלנדיה, לשם כיבוש עבודה עברית ולבסוף הגיעה לפתח תקווה.
במושבה באותם ימים היו כ 150 פועלים בודדים. חייהם היו מרוכזים בפלוגת "מעבר" ובפלוגת עין חרוד. מטרתם העיקרית הייתה כיבוש עבודה עברית בפרדסי פתח תקווה. הפועלים רעבו ללחם, מחוסרי עבודה
הפרדסנים או כפי שנקראו ה"בועזים" לא רצו להעסיקם. הקבוצות היו של אידיאליסטים שלא ויתרו. הקימו בחצר מועצת הפועלים צריף ומקלחת והכינו עצמם להתיישבות קבע.
פסיה הייתה בין הפעילים המרכזיים של הקבוצה.
לבסוף התגשם החלום ובאחד במאי 1925 , עלו הקיבוצים והפועלים הבודדים לנקודת התיישבות קבועה ממערב למושבה פתח תקוה, שקראו לה "גבעת השלושה", באותה שנה נישאה למשה זמירי.
פסיה שילבה את זמנה בין חיי הקיבוץ והפעילות הציבורית כל חייה. לימים נולד בנה היחיד , יהויה, וחייה התייצבו. בראשית עבדה במטבח, ובמחסן הבגדים. הייתה פעילה במועצת הפועלים, במושבה. בתנועת הפועלות ובמפלגה.
בשנת 1953 עברה עם משפחתה לגבעת השלושה "החדשה" (באדמות נזלה ליד ראש העין). בעלה משה נפטר בפתאומיות באותה שנה.
פסיה הייתה שייכת לדור הנפילים, אישיות מיוחדת. חברו בה הומניות, אסתטיקה ותרבות. כוחות רוחניים שימרו אותה. הייתה זקוקה לספר טוב, הצגה , וקונצרט מוסיקלי. הגיל לא פעל עליה. גזרתה נערית כמעט ותנועותיה גמישות. חייה היו מלאי משמעות. הייתה פעילה עד הגיעה לגבורות. התהלכה כמונומנט חי השייך לדור הולך ונעלם. כשבריאותה התרופפה חששה שמא תהיה לנטל על החברה. אך דמותה הנאצלה, הליכותיה ויושרה לא בגדו בה. פניה הקרינו אופטימיות ולא נתנה לחוש את מכאוביה.
כך גם במותה: נרדמה וספר בידה ולא התעוררה יותר. מיתת נשיקה.
השאירה בן ונכדים.
יהי זכרה ברוך.

פסיה בבגרותה