אפשטיין צביקה

צביקה נולד בעיירה קיברטי אשר בליטא. בימי מלחמת העולם ה-1 נותקו אימו ואחותו, ילדים קטנים מאביהם שנשאר בשטח הכיבוש הגרמני. המשפחה נדדה לפנים רוסיה ונמצאו בחבל פולטבה ואיזור חרקוב. שם החל צביקה ללמוד בגימנסיה רוסית . רק לאחר 5 שנים חזרו לבית אבא.
את חינוכו קיבל בגימנסיה עברית בורבלין. הצטרף לתנועת ה"חלוץ". הלך להכשרה בממל, היה חבר מרכזי בתנועה.
בפברואר 1926 עלה לארץ ישראל והצטרף לחבורת "מעבר", בגבעת השלושה. עד יומו האחרון , זה 16 שנה עבד , פעל, ברוב מסירות וחריצות. הן בעבודה גופנית והן בעבודה במזכירות. עד שנדם ליבו. בן 37 היה במותו.
קטנה היא העיירה קיברטי בה גדל צביקה. חצה אותה גבול בין רוסיה וגרמניה. ושלטו בה שלוש תרבויות – היהודית, הרוסית, והגרמנית. רוח ההתבוללות פשטה בעיירה. אולם הוריו של צביקה שקשרו נפשם לרעיון הציוני מסרו את צביקה ללמוד ב"חדר". החדר של צביקה לא היה חדר מיושן אלא מודרני יותר – "חדר מתוקן". המורה שם היה ציוני נלהב שידע לנטוע בלב תלמידיו אהבה עמוקה לארץ ישראל.
מספר עליו חברו מנוער : " בנפשו של צביקה לא הצטברה מרירות על אף התלאות שעבר בימי המלחמה. כל זה בזכות ההבנה הגדולה שהייתה במשפחה. הייתי מבקר שם לעיתים קרובות ואפילו פעם אחת לא שמעתי שיפול ריב דברים בינו לבין הוריו או בינו לבין אחותו. השקט והשלווה בבית הזה , המסירות הרבה והאהבה העמוקה בין כל בני המשפחה היו למופת בעיירה.
בסיימו את הגימנסיה במחלקה שישית (כיתה ט' של היום) החליט לעזוב את בית הספר ולהגשים את חלומו, להיות חלוץ בארצו. למרות שהיה תלמיד מצטיין לא הסכים להמשיך בלימודיו וטען שיש לו מספיק אינטליגנציה כדי להיות איכר בארץ ישראל. ויצא להכשרה להכין עצמו לעבודה בארץ.
צביקה השאיר אחריו את גניה אשתו, ושלושה בנים: אילן, חגי, דרור.
יהי זכרו ברוך.