מריל צביקה

צביקה נולד בגבעת השלושה. למד והתחנך בקיבוצו. השתייך לתנועת " הנוער העובד" . התעניין בספורט ועסק בו. היה אהוב על כל מכריו וחבריו. 
התגייס לצה"ל בסוף אוקטובר 1969 . תחילת דרכו הייתה קשה, אולם הוא ידע להתגבר על כל המכשולים באמצעות ההיגיון , השכל הישר, המרץ והתושייה בהם התברך בשפע.
צביקה ידע להקנות ביטחון בסביבתו, לעזור לכל נזקק, לעודד ולומר מילה טובה ולחייך בחיוכו המקסים ושובה הלב.
כמפקד ידע צביקה להיות תקיף במתן פקודה. באימונים ובמבצעים היה הנועז והנמרץ מכל חבריו. הוא אהב את המרחבים הגדולים, במקומות בהם יכול היה להימצא לבדו. כאשר היה בקורס צניחה, לאחר שצנח מספר פעמים בא הביתה נפעם: " גדול! זה עצום! אתה לבדך – ואתה מרחף – חוויה אדירה"
בתחילה לא רצה לשמוע כלל על "גולני" , אבל לאחר שהיגיע לשם התאקלם ונטל חלק בפעולות מעבר לגבול.
ביישן היה צביקה, וצנוע ועבר זמן עד שהתרגל למצב, אבל לאחר שהתרגל לחברה חדשה ולאנשים מצא איתם שפה משותפת. צביקה התגלה כבעל אישיות רגישה ואנושית בעת היותו בתעסוקה באיזור רצועת עזה. כאשר התגלתה לו המצב הטרגי של ערביי עזה במלוא עוצמתו , הוא חיפש דרך , שביל זהב או כפי שאמר " אסור לגרום למצב שבו לא יוכל ערבי להטיח בפניך את אשר עם ליבו".
אור ליום י"ט האייר תשל"א (13.5.1971), נפל בעת מלוי תפקידו.
צביקה נקבר בבית העלמין של קיבוצו, גבעת השלושה. גבעת השלושה הוציאה חוברת לזכרו.
יהי זכרו ברוך.