צוקרמן יצחק

כ' אב תרס"ב - 1/9/1902

ג' כסלו תשמ"ה - 26/11/1984

שם אב: פייבל

שם אם: חיה

צוקרמן יצחק

תולדות חיים

צוקרמן נולד בקליוון, עיירה קטנה ליד רובנה חבל ווהלין אוקראינה(אז בשלטון פולין).
בגיל צעיר התייתם מהוריו. לאחר סיום בית הספר התיכון , למד את מקצוע הנהלת החשבונות. עבר לגור ברובנה, וכאן השתלב בעבודת המועצה האיזורית של תנועת "החלוץ". עלה לארץ יחד עם רעיתו רעיה בשנת 1931, והתיישבו בקיבוץ גבעת השלושה.
צוקרמן החל את עבודתו בגן הירק בנזלה. באותם ימים הייתה זו עבודה מפרכת מאד. היה הראשון שנשלח לקורסד מרכזי משק שהתקיים אז בקיבוץ עיו חרוד. הרבה זמן היה היחיד במשק בעל ידע תאורטי מקיף בבעיות משק וכלכלה של הקיבוץ. ולכן מאז זו הייתה עבודתו העיקרית.
התחיל כאחראי על הנהלת חשבונות, בצריף רעוע כשעל שולחנו ערמות של ניירת וטפסים שונים. צוקרמן נקרא מספר פעמים למלא תפקיד של גזבר המשק. היה זה תפקיד קשה ואחראי באותם ימים. המצב הכלכלי היה חמור, הכרחי היה לדאוג לקיום היומיומי. רוב החברים עבדו כפועלים שכירים במחצבה או בפרדסי "השחר". משכורתם הדלה הייתה ההכנסה העיקרית של הקיבוץ.
צוקרמן היה בר סמכא במשק. איש עניו, לא הרבה להתבטא, אבל כשהיה מופיע באסיפה כללית , מסביר את המצב. סוקר את המאזן הכספי ומוסר את המצב לאשורו, האמינו לו. הוא רכש את אמון הציבור.
צוקרמן היה איש ספר. רוב זמנו הפנוי הקדיש לקריאת ספרות יפה ועיתונים. לאחר השואה, כשנודע לו שמכל משפחתו נותרה רק אחייניתו חיילה. דאג להעלותה ארצה וליווה אותה בדאגה ובקרבה כל ימיו.
צוקרמן התאבל מרה על מות אשתו ,רעיה. שהייתה עבורו כמו אם ואחות. הקדיש רבות לנכדיו מבנו היחיד יוסקה. עקב אחרי לימודיהם וזכר כל יום הולדת.
איש אציל , עדין נפש נעים הליכות ואהוב על כל חברי המשק.
יהי זכרו ברוך.

סבא שלי , כתבה הגר נכדתו הבכורה

כשנתבקשתי לכתוב מספר מילים על סבא שלי, עלו וצפו זיכרונות רבים ועשירים על חוויות משותפות לי ולסבא. עבורי היה קודם כל אדם יקר וקרוב. שופע חום ואהבה, גם אם לא הביע זאת במילים,
מעולם לא התלונן או ביקש ואף פעם לא שמעתיו מעביר ביקורת על אדם זה או אחר.. תמיד שמח בחלקו ומסתפק במועט ולא דורש דבר. סבא היווה חלק חשוב ובלתי נפרד מילדותי ונעורי. אני זוכרת אותנו משחקים שחמט. ותמיד אני זאת שמנצחת. יכולתי לשבת שעות ולשחק בשערו הבוהק והלבן. עם סבא אפשר היה לשוחח על כל נושא שבעולם. הידע הרחב שלו בתחומים שונים ואף פעם לא איבד סבלנותו לשאלותיי החוזרות ונשנות. אני זוכרת את השנים בהן נהגתי להראות לסבא את תעודת בית הספר. סבא היה יושב ומחשב את הממוצע של הציונים ומעיר את הערותיו לגבי ההתקדמות בלימודים. מנהג זה השתרש במשפחה וגם אחיותי הצעירות ממני בשנים רבות לא אפשרו לאף אחד לחשב , פרט לסבא.
סבא אף פעם לא שכח אירועים משפחתיים. אם ימי הולדת של כל אחד ואם תאריכי סיום שנות לימודים ואחר כך ימי נישואין שלי. נהגנו לבוא בכל יום הולדת עם עוגה שאמא אפתה לכולם ובורקסים במיוחד לסבא, לשתות לחיים מהיין שסבתא נהגה להכין ולחגוג בחוג המשפחה המצומצם.
סבא לא נהג להפגין את רגשותיו אולם יכולנו לחוש באהבה הרבה אלינו. ואהבה זו הייתה הדדית.
רק לאחר שסבא עזב אותנו הבנו בעצם מה גדולה הייתה אהבתו. מצאנו במגרותיו מלאי תמונות של כל בני המשפחה. הכל שמור באהבה רבה. כל פתקה שכתבתי לו או מכתב ששלחתי נשמרו אצלו ולא הושלכו .
עם מותו של סבא הגיע פרק עשיר זה בחיי לסיומו. סבא עזב בגופו אולם כוחו והזיכרונות היפים הקשורים בו יישארו איתנו לעד.
שלום לך סבא שלנו.

יצחק ורעיה צוקרמן