צור אלדמע

כ"ב אב תרצ"ב - 14/8/1932

כ"ח תשרי תשפ"ד - 16/10/2023

שם אב: משה

שם אם: מנוחה

צור אלדמע

הספד – רון צור

מילות פרידה לאמי היקרה והמסורה.

אמא יקרה שלנו,
היום אנו מלווים אותך בדרכך האחרונה: משפחתך, חברי הקיבוץ וחברייך,באחת התקופות הקשות והעצובות של המדינה.
ביקשת שלא יהיו הספדים, אבל הלב אינו יכול שלא להיפרד ממך עם כמה מילות הודיה לאם כל כך מסורה, צנועה ואהובה שלנו. רק לפני מספר חודשים איבדת את אבא היקר – בן זוגך שכל כך אהבת ושהייתם נשואים מעל 73 שנה ביחד. בשנים האחרונות, כשמצבו הבריאותי של אבא החמיר, את טיפלת בו במסירות ואהבת אין קץ, למרות שגם מצבך הבריאותי לא היה משהו.
פטירתו של אבא הותירה אותך בודדה והשפיעה עליך קשות גם מבחינה בריאותית וגם מבחינה נפשית.
עם השנים, הרבה דברים, שנהגת לעשות בעבר, כבר לא יכולת יותר לעשות. למשל: בכל לידת תינוק במשפחה, או בקיבוץ נהגת לסרוג נעליים לתינוק ולאפות דברי מאפה לבעלי השמחה.
תמיד היית מסבירת פנים ונעימה לכל עובר ושב, טובת לב וכל כך צנועה.
בשנתיים החולפות הייתה לי הזכות לטפל בך ובאבא, גם בתקופה לאחר פטירתו של אבא, כשמצבך הבריאותי הדרדר מאוד, ולאחר הנפילה הקשה שהחמירה את מצבך.
אני ניסיתי לעשות כמיטב יכולתי, כדי לטפל בך ולדאוג שתקבלי את הטיפול הטוב ביותר, האפשרי למרות כל המגבלות מסביב וכמובן להנעים את זמנך בכל הזדמנות.
היה לי קשה מאוד לראות אותך בסבלך וניסיתי להקל עליך ככל האפשר.
ביום שישי האחרון, נגאלת מייסורייך ונשמתך עלתה השמיימה להיפגש עם אבא אהובך והורייך זכרם לברכה. אמא יקרה שלנו, ברצוני להודות לך על מסירותך ועל כל הטוב , שהענקת לנו מכל הלב, לכל המשפחה הענפה.
מבקש את סליחתך , אם פגענו בך בכל צורה שהיא.
אוהבים וכואבים – כולנו.
נוחי על משכבך בשלום, אמא וסבתא אהובה שלנו.

מתוך עבודת השורשים של שון וגלי קלארק , נכדיה של אלדמע:

שמי הוא אלדמע צור, מז'יבובסקי לשעבר. פרוש השם אלדמע הוא – אל בכי. קראו לי כך משום שאז היה במדינה עצב רב בגלל המאורעות ולא רצו שאהיה עצובה.
נולדתי בבית החולים 'הדסה' בת"א. מיד אחרי זה, הובאתי לקיבוץ גבעת השלושה הישן ממערב לפ"ת. בשנת 1952 בהיותי כבת 20, עבר הקיבוץ ל'נזלה' – גבעת השלושה של היום. כאן אני חיה עד היום. הייתי, לצערי, בת יחידה להורי מנוחה ומשה.
עד כיתה יוד, למדנו בגבעה ואח"כ עברנו ללמוד ב'בית הספר ה'משותף' בקיבוץ עין חרוד – בכיתה מקובצת . שם הכרתי עוד הרבה חברים וחברות בני גילי , שעם חלקם שמרתי קשרים טובים עד היום. כילדים וכנערים עזרנו בכל עבודות המשק.
הייתי חברה בתנועת הנוער 'העובד והלומד' וקיימנו פעולות חברתיות, אותם אהבתי ובהם למדנו ערכים חשובים לקיבוץ, למולדת ובין בני האדם.
כשהייתי צעירה, אהבתי מאוד לרקוד ולשיר. הצטיינתי בספורט והתחרתי בקפיצה לגובה.
אל בן זוגי, בצלאל התחברתי לאחר שהלכנו ללמוד בעין חרוד.
הייתי באה לעזור למטפלת שלי במחסן בגדים והיו שולחים אותי להביא בגדים מגוהצים גם לבצלאל. שם התחיל הרומן ביננו, שנמשך עד היום.
נישאנו בשנת 1952 כשכמעט מלאו לי 20 שנה.

הספד – גבע צור קלארק

אמי אלדמע חיה את כל חייה בקיבוץ אותו אהבה בכל נפשה. היא עבדה בעבודות שונות, אך תהילתה יצאה כמטפלת בילדים ובערוב ימיה – בקשישים בבית דור, בהם טיפלה באהבה וברגישות. כמטפלת בילדים, היא הייתה לוקחת קבוצת ילדים מהגן וממשיכה איתם עד כיתות התיכון והם נקשרו אליה מאוד.
היא למדה להכיר כל ילד על אהבותיו ויכולותיו. תמיד כשפגשתי מישהו מבין אלו שטיפלה בהם, הם היו מספרים לי איזה זיכרונות ילדות טובים יש להם ממנה , כמטפלת וכמה כולם אהבו אותה.
אמי – אישה צנועה, נעימת הליכות ומאירת פנים לכל אדם באשר הוא.
אמא בקשה בצניעותה הרבה, שלא להספיד אותה ולהשמיע שיר , שילווה אותה לדרכה האחרונה.