קורנבליט יוסף-מאיר

י"א אדר ב' תרנ"ז - 15/3/1897

י"ב תשרי תש"ן - 11/10/1989

שם אב: צבי

שם אם: רבקה

קורנבליט יוסף-מאיר

תולדות חיים

יוסף נולד בעיירה אופולה בסוף המאה ה-19. המשפחה עוברת לוורשה והשתקעו בשכונה יהודית. יוסף הבכור במשפחה. היו לו עוד שני אחים ואחות. למד ב"חדר". אביו נפטר בצעירותו, המצב הכלכלי היה קשה, זה חייב אותו לצאת לעבודה בגיל צעיר. לאחר שלמד את מקצוע החייטות המשפחה פתחה עסק לתפירה ששימש מקור פרנסה עיקרי. מדי פעם היה יוצא לעבוד גם בעירות בסביבה, כדי להגדיל את הכנסות המשפחה.
בגיל 21 גויס לצבא הפולני ושרת בו 4 שנים. בשנת 1939 חי יוסף עם משפחתו , אשתו הינדה וילדו הפעוט מנחם. במתפרה , עבדו בשותפות הוא ואחיו ושותף נוסף. עם פרוץ מלחמת העולם ה-2 כשהגרמנים התקדמו והחלו להפגיז את וורשה יוסף הבין שהיהודים חייבים לעזוב את פולין. רצה לקחת את אשתו ובנו ולברוח לרוסיה. אשתו סרבה וכל ניסיונותיו לשכנעה , נכשלו. כדי לשכנעה סיפר לה כי קרא את ספרו של היטלר "מיין קאמף" והוא הבין שכוונת היטלר להשמיד את כל היהודים , אך גם זה לא עזר. יוסף ואחיו הצליחו לברוח לרוסיה.. לעבור את הגבול הרוסי , חברו לקבוצת יהודים איתם הגיעו לקולחוז ה"אדום" בקובישב שבמרכז רוסיה. שם עבדו בחייטות. הקבוצה עבדה בקולחוז כחצי שנה. משם המשיכו לנדוד לעומק רוסיה , כדי להתרחק מהגבול הפולני. בנדודים אלה התפרקה הקבוצה. יוסף עבר תקופה קשה של רעב ומחלות באחד הכפרים פגש את שרה, שגם היא איבדה את בעלה ובנה התינוק בן השנה. שרה ויוסף נישאו. היא גרה אצל משפחה של איכרים ועבדה בתפירה ומצבה היה טוב. כך טיפלה ביוסף והבריאה אותו. כעבור זמן מה התקשרו לקבוצת "גורדוניה" שאורגנה על ידי שליחים מארץ ישראל. השליחים שתפקידם היה לעזור ולאסוף ניצולי שואה ארגנו גם את חזרתם לפולין ומשם לא"י. יוסף ושרה הקימו מתפרה שהביאה הכנסה לקבוצה. בסוף 1946 יוסף מצא את אחיו פאוול שממנו נפרד ברוסיה וגם הוא הצטרף לקבוצה. יוסף ושרה שהו בקבוצה כשנתיים עד שהגיע תורם לעלות ארצה. נסעו באוניית מעפילים הבלתי לגלית בשם "קוממיות", שנתפסה על ידי האנגלים ונשלחה למחנה מעפילים הקפריסין.
עם הכרזת המדינה ועזיבת הבריטים את הארץ, הגיעו לישראל והועברו למעברה ע"י פתח תקווה. משם עברו לגור אצל הדודה של יוסף בבני ברק. שם חיו מספר שנים . שם נולדה בינואר 1951 בתם היחידה דבורל'ה.
כל משפחותיהם נספו בשואה. שרה רצתה להצטרף לאחיה יעקב בלומנפלד שחי בקיבוץ גבעת השלושה וכך הצטרפו לקיבוץ כחברים , ב-1951. המפגש הראשון עם הקיבוץ היה קשה. לא רצו לסדרם לעבודה במקצועם – תפירה. יוסף עבד בבננות ושרה במטבח. לאחר כמה שנים להתערותם בקיבוץ הגיעו לשמחתם הרבה לעבודה שהייתה מקצועם- המתפרה.
כאן פרחה חדוות היצירה , יוסף שמר כל הזמן על חיוניות גבוהה. הודות לחוש ההומור שלו יצר קשרים עם החברים, שימש להם אוזן קשבת.
יוסף היה איש ספר. קרא פרוזה ושירה. אהב מאד את ספרי שלום עליכם ואיציק מנגר. הוא אהב לשיר ולנגן במפוחית. במפגשים עם ניצולי השואה וגם באירועים משפחתיים שר שירים באידיש וכן את השיר האהוב עליו של רחל "ואולי לא היו הדברים מעולם". הוא היה גאה מאד בנכדיו. בשנתיים האחרונות היה מרותק למיטתו., תחת טיפול מסור של הצוות. נפטר בשיבה טובה בגיל 94.
יהי זכרו ברוך.

דבורה עם אמא שרה ואבא יוסף

יוסף במתפרה בגבעת השלושה.