קלין דוד

כ' חשון תרע"ה - 9/11/1914

כ"ו סיון תשנ"ד - 5/6/1994

שם אב: אברהם

שם אם: שרה

קלין דוד

תולדות חיים

דוד קלין נולד בפולין – בעיר צ'נסטוחובה, העיר הקדושה לקתולים. אימו שרה הייתה אלמנה, היו לו אח בוגר- ישראל ואחות צעירה – חנקה.
אביו אברהם נהרג במלחמת העולם הראשונה.
אימו הייתה בשלנית וזאת הייתה פרנסתה. מגיל צעיר, דוד יצא לעבודה לעזור בפרנסת המשפחה והתמחה בתפירת נעליים. אחיו ישראל היה נשוי ואב לבן, הם לא גר בבית המשפחה, אלא בעיר סוסנוביץ. אחותו חנקה, נשארה עם האם שרה שסירבה לעזוב לרוסיה יחד עם דוד.
כולם נרצחו בטרבלינקה.
כשמלאו לדוד 25 שנים פרצה מלחמת העולם השנייה.
דוד החליט לעבור עם אשתו הראשונה לרוסיה- לאורל שבסיביר, שם עבד בתחנת הרכבת בתחזוקת הקרונות ועם השנים נולדו שם שני ילדיו.
מאוחר יותר הצטרף לצבא האדום וגויס לגדודים הפולניים שהשתתפו בלחימה בנאצים לצד הצבא האדום. דוד קלין היה אחד מחמש מאות אלף חיילים יהודים שלחמו בשורות הצבא האדום.
בשנת 1945, עם סיום המלחמה, חזר דוד לעיר הולדתו צ'נסטוחובה לחפש את אימו, אחיו ואחותו, אך גילה שכולם נרצחו. בתקופה זו חל גם הפירוד מאשתו.
בצ'נסטוחובה הוא מצא את בת דודתו, בדירה משותפת של נשים, ששוחררו ממחנה הכפייה חסק פלסרו , ביניהן הייתה גם גניה. כך התחיל הקשר הראשוני ביניהם, כשהחליטו לחיות יחד עברו לעיר קוטנו, בה ניהל דוד מפעל גדול לייצור וייבוש צמחי מרפא ותה, גניה עבדה כמזכירה במפעל שכן, לייבוש סלק.
במשך 10 שנים לא נולדו להם ילדים כי פחדו שהגרמנים עלולים לחזור.
בשנות החמישים נולדו להם שתי בנות:
הבכורה אינקה ב- 1953 (נקראה ע"ש אמא של גניה שנספתה בשואה).
הצעירה – אניה ב- 1956(נקראה ע"ש אחותו של דוד– חנה שנספתה בשואה).
בשנת – 1958 הם עלו לארץ באוניה "עליה" לנמל חיפה, אינקה הייתה בת חמש ואניה בת שנתיים. נסיבות עלייתם קשורות בגילויי אנטישמיות שחוו בעיר בה חיו, שהיוו אות לעלות לארץ – לקיבוץ. קונסול ישראל בוורשה המליץ להם על הקיבוץ כצורת חיים שתטיב עם הבנות.
דוד אהב מאוד את הארץ ואת מזג האויר שטוף השמש. הוא עבד מספר שנים בכרם ונהנה מן העבודה הפיזית והאוויר הפתוח. החברים: סיומקה ושמוליק רוט, קבלו אותו יפה בהיותם דוברי השפה הפולנית, עזרו בקליטתו בקיבוץ.
כעבור מספר שנים, דוד עבר להיות אחראי על ענף הנוי , אותו אהב וטיפח מאוד. היה חשוב לו שהחברים יטפחו וישמרו על גינותיהם.
עם השנים טיפח דוד את תחביב הצילום והיה משקיע את רוב זמנו הפנוי בצילום, בפיתוח סרטי הצילום בעצמו ובהצגת התמונות, בתערוכות בחדר האוכל בקיבוץ.
מדי ערב בשעה 23:00 נהגו דוד וגניה ללכת לראות מה קורה עם הבנות בבתי הילדים – בלינה המשותפת, למותר לציין שהייתה זו עבורם חוויה קשה, אחרי החוויה ההורית הביתית שחוו בפולין, בגידול בנותיהן.
לדוד היו בעיות בריאות, מזכרת מימי המלחמה ועבודת הפרך באורל, הוא אושפז בבית חולים "השרון", סייע לו רבות ד"ר איציק וגנר, ששימש אז רופא בקיבוץ והיה דובר פולנית.
דוד נפטר מאי ספיקת לב. הוא השאיר אחריו שתי בנות עם משפחותיהן ושישה נכדים.
דוד הובא לקבורה בבית העלמין בקיבוץ .
יהי זכרו ברוך.

דוד במדי הצבא האדום

צילום – דוד קלין