קמחי מוצ'ניק חיה

תרע"ד - 1914

תשנ"ג - 1993

שם אב: מיכאל

שם אם: איטה

קמחי מוצ'ניק חיה

תולדות חיים

חייקה מספרת את סיפור חייה לנכדתה ליאור:
"נולדתי ב1914 בעיירה "דומברוביצה" שבאוקראינה (אז הייתה בשלטון פולין.), להורי מיכאל ואיטה. הייתי השביעית מבין עשרת ילדי המשפחה, שמותיהם לפי סדר גילם: לייזר, רחל, דוד, צבי-דב, דובה, שמואל, אני חיה, גילה, אלקה וזליג.
להורינו היה בית חרושת לעורות ולא היה חסר לנו דבר. כל ילדי המשפחה למדו בבית ספר עברי "תרבות" ודיברנו בבית עברית ואידיש.
בשנת 1914 פרצה מלחמת העולם הראשונה הורי לא רצו ששני הבנים הגדולים ילכו לצבא הפולני ולכן שלחו אותם לאמריקה. הורי היו ציונים ותרמו כספים לקרן קיימת לארץ ישראל. בעירנו היו סניפים של תנועות נוער : "השומר הצעיר", "החלוץ", "בונד" וקומניסטים, הצטרפתי לתנועת ה"חלוץ" באותה תקופה החלה עליה לארץ ישראל (פלסטינה). אני ואחותי גילה החלטנו להצטרף להכשרה כדי לעלות לארץ ישראל, בבית התנגדו לכך. בתחילת שנת 1933 ברחתי מהבית והצטרפתי להכשרה בעיר "סטולין"לאחר מכן להכשרה ב "הורין" ומשם להכשרת "קלוסובה" . עבדתי במנסרה בתנאים קשים מאד, שעות רבות, היה חסר אוכל ומלבושים, למרות זאת הייתה שמחה בלב פנימה ורקדנו הורה.
את בעלי אריה ז"ל הכרתי בהיותי ב "סטולין" הוא יצא להכשרה בעיר "לוצק" לאחר בקשות רבות הוא הצטרף אלי ובשנת 1933 נרשמנו לעלייה אך היא נסגרה ונשארנו "תקועים" בהכשרה "קלוסובה".
חזרתי הביתה אל משפחתי ושם התחתנו. את אריה גייסו לצבא הפולני והוא השתחרר בסוף שנת 1937.
הגשמה:
בסוף שנת 1938 עלינו ארצה באנייה "פולוניה" לקיבוץ גבעת השלושה. מכיוון שלא הייתה עבודה בשבילנו הצטרפנו לפלוגת עבודה בצפת שם נולדה בתנו הבכורה ניצה.
בשנת 1943 עברנו לקיבוץ "מחנים" שהיה נטוש שיפצנו את הבתים ועיבדנו את אדמת הטרשים.
התנאים היו קשים, נאלצנו לקבל מים מבארות ערביות . בכל חדר גרו 3 משפחות ורוק/ה (פרימוס).
בשנת 1943 נולדה בתנו השנייה עדה. התחלתי לעבוד במטבח ובבתי הילדים. בהמשך השתפר המצב האדמה נתנה פריה וראינו אופק חדש. בשנת 1947 נולדה בתנו השלישית חניק.
החינוך היה נוקשה, המטפלות היו קובעות ולהורים לא הייתה זכות להתערב.
בשנת 1948 קמה המדינה ופרצה מלחמת השחרור, מחנים הופגזה באופן קשה ע"י הסורים הבחורים גויסו לצבא וחלקם נשארו להגן על הקיבוץ. האימהות והילדים עברו לטבריה. כשטבריה הופגזה העבירו אותנו לחיפה שם התגוררנו בבית בן שלוש קומות, לא אשכח את היום הנורא לאחר יום כיפור שבו עדה בתנו נפלה מהקומה השלישית ומצבה היה אנוש וסיכוייה לחיות היו קלושים לדעת הרופאים. הנס קרה בעיקר ע"י טיפול מסור של הצוות הרפואי ולאחר חודשים רבים עדה הבריאה.
בשנת 1948 תקופת המלחמה נולדה בתנו הרביעית מיכל. בסיום המלחמה חזרנו למחנים והתחלנו בשיקום ההריסות.
אירוע טרגי: בתאריך 19.08.49 בעלי אהובי היקר אריה נהרג בתאונת דרכים בדרכו לעבודה בבריכות הדגים. הלם אחז אותי תקופה ארוכה, נשארתי לבד להתמודד עם גידול 4 בנותיי הקטנות והחמודות, לא פשוטה במיוחד שלניצה בתי הבכורה בת ה-10 שנים לא הייתה מסגרת לימודית במחנים והיא נאלצה לעבור לקיבוץ גבת במסגרת הורים מאמצים. הדאגה לה רק החמירה את מצבי המיוחד והקשה.
בתקופה הזאת עבדתי במכבסה בתנאים קשים מאד.
בשנת 1952 אירע פילוג בקיבוצנו מחנים והקיבוץ התפרק, חבריו התפזרו בין הקיבוצים גבת, יפעת וגבעת השלושה. בגבעת השלושה המשכתי לעבוד במכבסה וגדלתי את בנותיי היקרות.
בתאריך 13.10.1982 עברתי ניתוח לב פתוח בבית חולים "בלינסון" ונאלצתי להוריד עומסי עבודה ומאמץ פיזי .
אינני יכולה לסיים את הסיפור מבלי לציין את גורלם של בני משפחתי היקרים : הורי נפטרו אחי צבי-דב, ואחותי דובה וכל בני משפחותיהם נספו בשואה, אחי זליג נפטר ומשפחתו חיה ברוסיה, לייזר, דוד ושמוליק נפטרו בארצות הברית ומשפחותיהם חיים בארה"ב, אחותי אלקה חיה ברוסיה, רחל עלתה לארץ ונפטרה, גילה ובעלה סיומה גרים בקרית חיים.
לך נכדי ליאור החביב, נהניתי לספר לך את קורות חיי ובני משפחתי, התרגשתי מאד ותקוותי שתדע
להעריך את כל מה שיש לך כיום. אני ובני דורי וגם הוריך עבדנו מאד קשה כדי שלך יהיו חיים טובים יותר. תהיה ברכתי אתך בכל אשר תלך וזכור לספר את סיפור המשפחה לדורות הבאים.
יהי זכרה ברוך.