קמין (בן דב) שרה

שרק'ה, כפי שקראו לה כולם נולדה בעיירה רג'ילב , פולין. ארבעה אחים ושלוש אחיות. האב חזן בבית הכנסת בעיירה האם עקרת בית. בהיותה בת 9 נסע האב לקובה שבאמריקה הקריבית למצוא פרנסה. שם פתח עם אחיו בית חרושת לנעליים.
שרק'ה החלה את לימודיה בביה"ס פולני . בגיל 15 החליטה שרק'ה להצטרף לתנועת "החלוץ הצעיר" ובגיל 16 כבר עזבה את לימודיה ואת הבית, ונסעה להכשרה בעיר קלץ.
ב-1937 נקראת שרק'ה לעבוד בבית הבראה של החלוץ אשר משמש לטיפול בחלוצים חולים.
ב-1938 עולה ארצה וחוברת למשפחתה שעלתה כבר ב-1935, ארצה. המשפחה התמקמה בתחילה בירושלים ומאוחר יותר עוברים לגור בתל אביב.
שרק'ה החלוצה עובדת בפרדסים בזיכרון יעקב ובבנימינה. אך לא ויתרה על משאת נפשה להקלט בקיבוץ ולהיות חברה בו.
באחד מביקוריה בקיבוץ גבעת השלושה הכירה את החלוץ יצחק קמין והשניים נישאים.
שרק'ה משתלבת במסגרת החינוך המשותף ועבדת עם ילדים בבתי הילדים. תמיד במסירות רבה, כשערך העבודה מנחה אותה.
בהמשך ניהלה את חדרי החולים בקיבוץ . בגיל מבוגר יותר עברה לעבוד בבית החרושת. מעולם לא הפסיקה לעבוד. שרק'ה בבית החרושת לנעלים
שלושה ילדים נולדו לשרק'ה וקמין בעלה. רותי הגדולה , חיים ועטרה.
שרק'ה זכתה ל9 נכדים ול10 נינים. שהיו ללא ספק מקור גאוותה.
כתבה עליה נכדתה שני ביום השלושים למותה:
" לאחר שנפטרת דניאל ואני ישבנו ושוחחנו , על חוויות הילדות שעברנו אצלך בביתך בקיבוץ.
איך תמיד לקחנו את האופניים שלך כדי לעשות סיבוב בשבילי הקיבוץ. המשחקים במרפסת ביתך, המאכלים הטעימים, והפינוקים שקיבלנו כשהגענו אליך.
כל כך הרבה חוויות נצברו , הנאה גדולה הייתה לכולנו בביתך. היית מקבלת אותנו מדברת ומצחיקה אותנו…
תמיד תהיי איתנו, ופטירתך הקלה עליך בסבלך, ולכן כל דבר שיעשה לך טוב הוא החשוב".
יהי זכרה ברוך.