קנדלשטיין (לבית קיכל) בוניה

מספרת עדינה בתה:
בוניה נולדה בעיירה ויסוצק שבאוקראינה (אז תחת השלטון הפולני) . אמא שלה נפטרה כאשר ילדה אותה ואת אחיה התאום , זכריה. שני התינוקות גדלו אצל הדוד יהודה- יודלה.
לימים היגר הדוד לארצות הברית. בילדותי נהג הדוד יודלה לשלוח לנו מתנות שלא נראה אז בארץ, כמו חליפת מלח, ובובה מדברת והולכת. זכריה, אחי אמי עבר במהלך מלחמת העולם ה- 2 לרוסיה וגם נלחם בשורות הצבא הרוסי. ידוע לנו שנולדו לו שני בנים , אבל במהלך השנים לא נוצר איתו כל קשר ולא הצלחנו לעלות על עקבותיו ואיננו יודעים מה עלה בגורלו. אמא השארה ללא משפחה גרעינית רק בני דודים.
ויסוצק הוא כפר במערב אוקראינה , בו התקיימה עד השואה קהילה יהודית גדולה. לאחר מלחמת העולם ה-1 נכלל היישוב בשטח הרפובליקה הפולנית. 96 אחוז מתושביה של ויסוצק היו יהודים. הייתה שם ספריה בעברית. בזמן הפרעות באזור ב- 1919 , התארגנה בכפר קבוצת הגנה עצמית יהודית. כתוצאה משתי שרפות גדולות בשנים 1925 ו1932 נותרו רבים חסרי קורת גג. בסיוע הג'וינט השתקמה הקהילה והתגברה הפעילות הציונית, כולל בית ספר עברי, פעילות תנועות נוער ציוניות ועלית 150 מבני הישוב לארץ.
הורי נפגשו בהכשרה בגליל, אמא הגיעה לכפר גלעדי שנה לפני שהכירה את אבא. בקיבוץ הייתה לה
בת דודה. שם עבדה והתמחתה בגן הירק. בתקופת המאורעות 1936-1939 הורי הגיעו עם גרעין "יודפת" להכשרה ושמירה בעיר צפת. באביב 1939 עם תום המאורעות, הגיעו הוריי עם גרעין "יודפת" להתיישב בקיבוץ מחניים, שהוקם מחדש. במחניים אבא שרת כנוטר ומילא תפקידי גזבר הקיבוץ. אמא ניהלה את גן-הירק.
ב-6 במרץ 1944 נולדה ביתה הבכורה עדינה. הלידה הייתה בי"א באדר יום נפילת טרומפלדור והעצה הייתה לקרוא לה טרומפלדורה. אך ההורים החליטו כי שמה יהיה על שם אמא של אבא ,עודל. לאחר כארבע וחצי שנים בעיצומה של מלחמת השחרור נולד בנה אליעזר שנקרא על שם אבא של אבי. הוא כבר נולד בחיפה כי פינו את כל הנשים והילדים מהקיבוץ שהותקף ללא הרף.
אמא הייתה אישה חמה וחכמה שראתה את קיום משפחתנו כאידיאל ושאיפת חיים. בשעות הפנאי עסקה בסריגה ואף לימדה אותי את מלאכת היד.
קיבוץ מחניים החדש הוקם במסגרת מבצע "חומה ומגדל". תנאי החיים במקום היו קשים ולעיתים מזומנות ללא מים. כנופיות ערביות פגעו בצינור המים שהגיע מראש פינה. עם פרוץ מלחמת השחרור הצטרפו הסורים לתוקפים ומחניים הותקפה גם מהאויר עם מטוסים. אז הוחלט להעביר את הילדים והנשים תחילה לטבריה ומשם לחיפה. עם בוא הפילוג לתנועה הקיבוצית הוחלט על פרוק הקיבוץ. מחצית חברי מחניים ומשפחת קנדלשטיין בתוכם עברו והצטרפו לקיבוץ גבעת השלושה. המחצית השנייה הצטרפה לקיבוץ יפעת.
בגבעת השלושה נקלטה המשפחה יפה. בוניה עבדה בגן הירק.
ב1.5.1969 חרב עולמם כאשר אליעזר בנם נפל ליד תעלת סואץ במלחמת ההתשה. הורי יהושע ובוניה מעולם לא התאוששו מן האסון. בספר שהוציאו לזכרו כתבו: " הייתכן שלא נראה אותך לעולם. האם זהו המחיר שאנו חייבים לשלם על הגנת המולדת והעם".
בוניה נפטרה בגבעת השלושה והיא בת 90.
השאירה בת, עדינה ונכדים.
יהי זכרה ברוך.