קרקובר איטקה

איטקה נולדה בפינסק שברוסיה הלבנה. כרוב בני גילה באותה העת, הצטרפה לתנועת "החלוץ" . השתתפה בפעילות , בשיחות, ובטיולים של קבוצתה. כשהגיע תורה , יצאה להכשרה ונשלחה לקיבוץ בנדין שבפולין.
המטרה המרכזית של ההכשרות למיניהן הייתה, להכין את הנערים והנערות לעבודה פיזית, לחיים בתנאים קשים וצנועים ולעבודות שונות בהתאם לצרכים בארץ ישראל.
תנאי המגורים הבלתי נוחים והאוכל בדל היקשו עוד יותר. מי שעמד בכל אלה – אושר לעליה.
בשנת 1939 ביחד עם בן זוגה יצחק הם עולים ארצה ונשלחים לקיבוץ גבעת השלושה.
בראשית עבדה איטקה בחקלאות, במשתלה ובגן הירק. הייתה מאד מסורה לעבודתה.
שני בנים נולדו ליצחק ואיטקה, יעקב ומנחם. היא הייתה אם מסורה ולוותה את הילדים בכל שלבי התפתחותם.
בהמשך עברה לעבוד במטבח ובבתי הילדים. הייתה מאד צנועה בדרישותיה, לא ביקשה גדולות ונצורות.
אבל חייה לא התנהלו על מי מנוחות. מחלות פקדו אותה ומשברים אחדים שבקושי התגברה עליהם.
בעלה יצחק היה בעל מסור ודואג אך לפתע נלקח ממנה.
לאחר פטירתו של בעלה יצחק, היא נשברה לחלוטין. נסגרה בתוך עצמה ולא מצאה מרגוע לנפשה. היא כמו ניתקה עצמה מהעולם הסובב אותה ולא יכלה להמשיך לגור בחדרם המשפחתי ללא בעלה. מצב בריאותה התדרדר. גוף ונפש.
עברה לגור ב"בית דור", שם דאגו לה העובדות המסורות, עד שבא המוות ולקחה חרש. גאל אותה מייסוריה.
השאירה בנים ונכדים.
יהי זכרה ברוך.