רבינר פאולה

ב' סיון תרע"ה - 14/5/1915

כז,' אב תש"ס - 28/8/2000

שם אב: אלכסנדר

שם אם: מרים

רבינר פאולה

תולדות חיים

סבתא פאולה (גולדפיין) רבינר נולדה בוורשה להוריה מרים ואלכסנדר גולדפיין.
הבית בו גדלה, לא היה בית דתי אך שמרו בו על מסורת יהודית ועל מטבח כשר בגלל סבתה – שרה אברמוביץ' שהייתה אדוקה מאד.
בבית לא דיברו עברית. סבתא למדה אצל מורים פרטיים בבית, ורכשה ידע יוקרתי יותר עד גיל 10.
בשנת 1925, עברה סבתא פאולה עם משפחתה ואחיותיה לוצי ורות לדנציג- גרמניה, שם למדה בבית ספר של בנות עד גיל 18. במשך השנים למדה יהדות ותנ"ך בשפה הגרמנית .
את יסודות האלף בית ומילים נוספות בעברית, למדה מתוך התפילות. על ארץ ישראל והציונות שמעה בבית. כשהייתה בת 12, סבתא הצטרפה לתנועת נוער "הבונים" עד גיל 20.
הדגש הושם על עלייה לארץ ישראל.
כחלק מההכשרה לעליה לארץ, היא עבדה במשתלה לא רחוק מעיר מגוריה וקיבלה "סרטיפיקט" ללא כל בעיה. על כך אמרה לא פעם: "היה לי מזל". למרות המצב ששרר באירופה, אביה שהיה איש עסקים משכיל, לא יכול היה להאמין שלא יתאפשר לו להגיע לישראל. את הוריה וסבתה ראתה פאולה, בפעם האחרונה, כשעזבה את דנציג. הם נספו בשואה, לאחר ששבו מדנציג לפולין. אחיותיה עלו לישראל ועימן היה לה ולכולנו קשר קרוב.
בספטמבר 1935 עלתה ארצה והגיעה תוך זמן קצר לגבעת השלושה על אדמות פתח תקוה. בקיבוץ עבדה בגן הירק, שם הכירה את סבא אריה שלנו. אחרי מספר חודשים הם נישאו אצל רב בכפר גנים ואחרי כשנה נולד אבא שלנו – דן רבינר שהיה בן יחיד.
סבתא אהבה לשיר, אהבה נסיעות וטיולים, ביקור קרובים וחברים. במיוחד אהבה לקרוא ספרים בעברית, אנגלית, פולנית וגרמנית. היה לה קשר עם מתנדבות ומתנדבים רבים שהגיעו לקיבוץ מכל העולם, בשל שליטתה בשפות ובעיקר משום שביתה היה פתוח לכל בכל זמן.
במשך שנים רבות עבדה סבתא בבתי הילדים. זה מה שהשתוקקה לעשות ואף יצאה לקורסים שונים. צרכי הקיבוץ היו כאלה שאילצו אותה לעבור לעבודה בחדר האוכל. במשך 30 שנים השכימה עם התרנגולות כל בוקר לעבודה בחריצות ובהתמדה. היא הטביעה את חותמה על האסתטיקה של חדר האוכל.
סבתא התאלמנה בגיל צעיר מאד. היא מצאה נחמה בסריגה, אפיית עוגות, צפייה בטלוויזיה וכמובן – בנו נכדיה. היא אהבה את כולנו מאוד מאוד ובאמת שהייתה מוכנה ל'הוריד את הירח' בשביל כל אחת ואחד מהנכדות/ים והנינות/ים שלה. סבתא פאולה הייתה אישה של משפחה.
הנתינה היוותה נר לרגליה. ב"חדר" שלה, תמיד היו מונחים על השולחן פרחים, פירות ועוגיות. היה זה בית חם אותו עטפה בתמונות, כריות נוי וחפצי חן. בכל עת היה ערוך ומוכן לפנק אותנו ולמבקרים מכל העולם.
בגיל 80, בסוף יום עבודה, נפלה פתאום מהאופניים עליהן רכבה בכל שעות היום.
לימים הסתבר כי לא היה זה מקרי ונאלצנו לעכל שסבתא שלנו – אשת העמל הפעילה, לא תשוב לגור בחדר המזמין שכה טיפחה.
במשך חמש שנים, שמרה סבתא באינטליגנציה שאפיינה אותה, ש"אף אחד לא יפיל אותה בפח" ולא יחשוף את מחלת השכחה שלה.
ב"בית דור" בקיבוץ, טיפלו בה אלפא ואדי ז"ל והצוות כולו במסירות רבה.
עד לימיה האחרונים, שמרו על כבודה של אישה שידעה לכבד את הזולת ולהעניק כל שניתן.
סבתא נפטרה באוגוסט 2000
זיכרונות מתוקים נשמרים לעולמים.
יהי זכרה ברוך.

כתבה נכדתה: מירי רבינר גרוטו

מימין לשמאל: תקווה, סבתא פאולה, מירי, דן , ניר, סבא אריה רבינר