רוזנר יעקב

כ"ט אלול תרצ"ד - 9/9/1934

ט"ו חשוון תשפ"א - 2/11/2020

שם אב: אליהו (אליאס)

שם אם: חנה

רוזנר יעקב

תולדות חיים

יענקלה כפי שקראו לו בגבעת השלושה, נולד ברומניה בעיר הבירה בוקרשט. אביו שהגיע מרוסיה , נישא לאימו שם, אך עברו מהר מאוד ליאשי (יאסי) . יאסי עיר גדולה, בירת נסיכות מולדבה שברומניה עם קהילה יהודית תוססת וחיי חברה ותרבות יהודית מפותחים מאוד.
כמו שסיפר יענקלה בראיון שנערך לו ע"י יעל שהם ב- 2012(במסגרת ארכיון לתולדות פ"ת הראיון במלואו קיים שם). " הייתה לי ילדות מאושרת. אחי הגדול היה גדול ממני ב15 שנה. כולם פינקו אותי. בגיל 4 נשלחתי ל"חידר" ללמוד קריאה וכתיבה למרות שהורי לא היו דתיים.
ב- 1941 חברו הרומנים כבני ברית לגרמנים הנאצים, ואז התחילו הצרות ליהודים. אחי ואבי נלקחו ברכבת עם יהודים רבים מיאסי וכנראה נרצחו שם. לא ידוע לי במדויק. התחילו ימים קשים עבורי ועבור אמא שלי. נשארנו לבד. היחידי ששרד מהמשפחה היה אח של אבא שלי. סבלנו חרפת רעב. עם סיום המלחמה הועברתי לבית ילדים שנוהל על ידי תנועת "דרור הבונים".. כעבור שנה וחצי פינו את בית הילדים מרומניה ובדרך לא לגאלית הועברנו לבולגריה לעיר בורגס. הבטיחו לי שגם יעבירו את אמא שלי. אך זה לא קרה . חיכיתי לזה יותר מחמש שנים.. בבורגס העלו אותנו לספינה שנקראה "מדינת היהודים". בתחילת 1947 הגענו לחיפה. הספינה שהייתה בלתי לגאלית , נגררה על ידי הבריטים לקפריסין . הייתי בן 12. נאמר לנו לא לענות לבריטים על שאלותיהם ולא לספר להם מהיכן הגענו. עמדנו ושרנו את התקווה. כעבור שלושה חודשים , קצת לפני כ"ט בנובמבר הוציאו אותנו לפני כולם והגענו לארץ. 23 ילדים היינו בקבוצה. העבירו אותנו לקיבוץ גבעת-חיים. למדנו שם עברית במשך כשנה.
כעבור שנה הגענו לגבעת השלושה והצטרפנו לחברת נוער שרובה הגיעה מרומניה. ההסתגלות בגבעת השלושה הייתה קשה. קשר ממש לגבעה התחלתי להרגיש עם חגיגות ה-25 לגבעה. התרומה שלנו כחברת נוער לחגיגות הייתה ניכרת ביותר. הרגשתי מעורבות ואולי ניצנים ראשונים של קליטה.
בגבעת השלושה טיפלה בנו לאה בורנשטיין והמורה שלנו היה יעקב ליפשיץ. רק אחרי חמש שנים במסגרת מבצע של איחוד משפחות הגיעה גם אמא שלי, חנה. קבלו אותה לקיבוץ והיא קבלה חדרון קטן.
1951 , התגייסתי לצבא. עם סיום הצבא והפילוג בגבעת השלושה, עברנו לאדמות נזלה. שם אמא כבר זכתה לדירה קטנה ונעימה, עם שירותים ומטבחון."
יענקלה וחלק מחבריו בחברת הנוער נקלטו כחברים בקיבוץ. הוא נישא לשולה והקימו משפחה. נולדו 4 ילדים – אלי, גיל, איה וחני.
יעקלה השתלב בעבודת המכוורת ועבד בה שנים רבות עד שהענף נסגר. תקופה מסויימת ריכז את ענף הקייטנות חוץ ואז החל בעבודה בלול החדש והמודרני. שם נסע להשתלמות בארה"ב לקידום הנושא בדרך מתקדמת. עד יציאתו לפנסיה עבד בלול.
כשנישאל יענקלה למה הוא מתגעגע ענה: " פעם שירדתי מהאוטובוס הייתי רואה מסביב כרם, פרדס, משתלת פרחים, שסק ועצי פרי נשירים. חסרים לי עדר הצאן החוזר מהמרעה וריח הדבש של המכוורת."
בשלב מסוים התפרק התא המשפחתי. טרגדיה קשה עבר עם מות בנו הבכור, אלי.
השאיר אחריו ילדים ונכדים.
יהי זכרו ברוך.

יענקלה במשפחה