רוט חגי

ב' סיון תש"ט - 30/5/1949

י"ב תמוז תשמ"ב - 12/7/1984

שם אב: שמואל

שם אם: מרים

רוט חגי

תולדות חיים

חגי נולד בגבעת השלושה.
בילדותו היה ביישן, מופנם וסגור. היה ילד חביב ומקובל בחברת הילדים. בכיתתו היו הרבה ילדי חוץ. הוא נהג להזמין אותם לחדר ההורים להכנת שיעורים ולמשחקי כדור במגרש ביה"ס.
חגי אהב ספורט, בעיקר כדורסל וכדוריד. זה עניין אותו מאוד. קרא הרבה ספרים בנושאי ספורט, הוא לא לקח חלק המעשי השובבות, המקובלים בגיל זה, אך היה אהוב על כל הכיתה.
באותה עת, הילדים היו יוצאים לאחר הלימודים לעבודה, בעיקר לקטיף בפרדס. הם היו מתחלקים לשלשות. כל אחד רצה להיות עם החזקים בצוות. חגי לקח תמיד לצוותו 2 ילדים חלשים יותר. נראה היה שזה יבטיח שכל הצוותים ימלאו את שני המכלים באותו זמן. אבל השלשה של חגי הייתה גומרת ראשונה כי הוא קטף תמיד יותר מהר ומילא 2 תרמילים בזמן שהאחרים מילאו רק תרמיל אחד. הוא אהב לעבוד והצטיין בכל מקום בו עבד.
את שנת הלימודים האחרונה בכיתה י"ב הם עשו בביה"ס בקיבוץ עין חרוד. כל הילדים היו מאומצים ע"י משפחות מהמשק המארח. לחגי היה קשה במיוחד להסתגל והוא לא הסכים ללכת למשפחה מאמצת. שנת הלימודים הסתיימה ערב מלחמת ששת הימים. אחרי שהיה קצרה בבית, התגייסו בני הכיתה לצה"ל והתפזרו בין החילות הלוחמים.
סיפורי החיילים והמפקדים על חגי בצבא מלאים שבח ותהילה, כחייל בפלוגה, כעוזר למג"ד וכאיש צוות בטנק היה עושה את המוטל עליו בשקט, ביעילות ובחריצות רבה. צנוע היה ולא סיפר על מעלליו בימים הקשים של מלחמת ההתשה. באחד המקרים, מספר חברו לנשק, קיבלו ידיעה שכל צוות הטנק שלו, הועלה בדרגה בעקבות סיכול פשיטה מדרום על המעוז המבוצר ביותר של צה"ל לאורך התעלה. הוא גילה את המצרים מטרים ספורים מהטנק. אנשי הצוות שלו פתחו מיד באש מקלעים על המצרים. חגי פעל בקור רוח ומילא תפקידו בהצלחה. לאחר הפשיטה, כשבאו עיתונאי צה"ל לשמוע על הפעולה, בקושי הצילו ממנו כמה מילים… ובחיוכו האופייני אמר: "מה הם רוצים מאיתנו, הרי סך הכול עשינו מה שהיה צריך." כזה היה צנוע.
לאחר גמר השירות, קיבל שנת חופש מהמשק ועבד כמציל בבריכה בבית שמש. הוא ראה שנה זו כשנת נופש ורגיעה, בסיום השנה, אישרו בקיבוץ את לימודיו ב'סמינר הקיבוצים' בחינוך גופני. בגמר לימודיו לא רצה לעסוק בהוראה ונכנס לעבוד ברפת. חגי נאלץ להפסיק את עבודתו ברפת בגלל כאבי גב. מי יודע אולי כבר אז החלה המחלה לקנן בגופו? אבל הוא התעלם מכאביו ולא התאונן.
חגי הפך להיות אחראי לבריכת השחייה. כאן מצא את מקומו המתאים וכר נרחב לפעולה. ימים כלילות עשה בעבודה, בפעילות וביוזמה למען הקמתו ופיתוחו של מועדון הספורט על כל מתקניו. חגי ראה את המועדון כמפעל חייו. בחזונו ראה מועדון ספורט ונופש – כאחד. באחד מעלוני הגבעה כתה על הנעשה בבריכה, פנה לחברי המשק שינצלו את האפשרות לבוא ולהנות מן הבריכה: "אתם באים רק עם אורחים כדי להראות מה שיש לנו ולא יותר. הרבה קיבוצים היו מתגאים בבריכת שחייה כזו. בואו ותקיימו את הפסוק: "נפש בריאה בגוף בריא". לפני מותו, בהיותו על ערש דוואי ביקש מיוסי שפי להחליפו בניהול מועדון הספורט. חלומו של חגי ותוכניותיו הרבות, להפוך את הבריכה לענף מרכזי במשק התגשם, כיום רק שמו מתנוסס בכניסה, תזכורת לחזונו וחגי איננו .
מחלה ממארת וקשה קיננה בגופו וגמרה אותו במהירות. חייו נגדעו בעלומיהם, ביופיים וביושרם.
יהי זכרו ברוך.

הספד כתב: אברהם אפורי

התאספנו כאן כולם – משפחתך, ידידים וחברים – חברי מועדון הספורט וכל חברי גבעת השלושה להיפרד ממך בדרכך האחרונה. הלב ממאן להאמין, שכך נגזר עליך.
אנו רואים לנגד עיננו את דמותך התמירה, כפי שהכרנוך תמיד. גבר מוצק – שרירי, ספורטאי למופת, יפה תואר עם חיוך ביישני על שפתיו. המון כוח פיזי ועוד יותר כוח רצון. אין דבר שלא יכולת לו. כל דבר עשית במסירות ואהבה. תמיד מלא מרץ ורצון טוב. מוכן לכל משימה – הקדשת את כל מרצך ויכולתך לפיתוח מועדון הספורט, ימים כלילות היית טרוד תמיד בבעיות המועדון. לא בחלת בשום עבודה ולא נרתעת מכל קושי וכל זאת עשית בצנעה ובשקט המיוחדים לך כל כך.
איך זה שכרעת כך פתאום ואין מושיע. המחלה הממארת נגסה בך במהירות הבזק.
אנחנו עומדים כאן ליד הקבר הטרי ומסרבים להאמין שאמנם כך קרה. שאין זה חלום בלהות.
הציבור הגדול שעומד כאן, לא הכיר אותך בחולייך ובסבלך. כולנו נזכור אותך כפי שהכרנו אותך תמיד – חסון ובריא, שופע מרץ ורצון טוב ולא נשכח את אותו חיוך ביישני.
יהי זכרך ברוך.

השלט בכניסה למועדון הספורט בגבעת השלושה