שבח יפה

א' סיוון תרע"ד - 15/6/1914

כ"ט תמוז - 29/7/2003

שם אב: חנוך

שם אם: רבקה

שבח יפה

תולדות חיים

יפה, נולדה בעיירה פייסק שבפולין בת שלישית מתוך שישה למשפחת מלקביצקי. ההורים התפרנסו מגידול ירקות וטבק. הבית היה גדול ויפה . בעיירה היו רוב התושבים , יהודים. הבית שכן בקצה העיירה ליד נהר גדול וצמחיה יפה. מספרת יפה "למרות שלא היינו עשירים, אמא דאגה שנהייה לבושים יפה ומסודר. כך הלכנו לבית הספר . בבית ספר" תרבות", רשת חינוך יהודי שהייתה פרוסה בכל העיירות היהודיות בפולין ואוקראינה. שפת הלימוד הייתה עברית.
יפה הצטרפה לתנועת הנוער "החלוץ הצעיר" והמשיכה לתנועת "החלוץ".
בתנועה הרביצו בהם את תורת הציונות וההגשמה. בתנועה פגשה יפה את בן עירה אלחנן שבח והם מחליטים לעלות לארץ ההורים לא מאושרים מן ההחלטה אך הזוג הצעיר התעקש והלך להכשרה כדי להכין עצמם לעליה לארץ ישראל.
ההכשרה הייתה בעיר לוצק. חברי ההכשרה , 40 במספר חיו בחדר אחד גדול, המיטות היו בשתי קומות..
הגברים עבדו כחוטבי עיצים והנשים התפרנסו מנקוי בתי עשירים. כך העבירו כשמונה חודשים , עד שקיבלו אישורים ממרכז "החלוץ" לעלות לא".
כבר בחוץ לארץ החלה בלימודי אחות ונתנה שרותי עזרה ראשונה.
ב1936 עולים יפה ואלחנן לפלסטינה, עם ספינה ששמה פלסטינה. הם מצטרפים לקבוצת חלוצים שממוקמת בצפת במטרה להכין עצמם להתיישבות. שלש שנים שהו בצפת עד שניתן האות והם עולים לקיבוץ מחניים שבגליל העליון.
יפה עובדת בחקלאות ובמתן עזרה ראשונה. עם הזמן משלימה את לימודיה בבית החולים הלליפה שבחדרה.
הקיבוץ היה נתון להתפרעויות של רביי הסביבה מיד עם עלייתם על הקרקע. במלחמת השחרור החלו הפגזות אין סופיות על הקיבוץ כאשר צבא סוריה הסדיר חודר לארץ לעזרה לערביי המקום. את המשפחות עם הילדים מפנים מן הקיבוץ המופגז לחיפה. כאשר נופלת המושבה , משמר הירדן ותושביה נלקחים לשבי הסורי, שועטים הטנקים הסורים ומתקרבים לקיבוץ מחניים.
יפה האחות של מחניים לא מוכנה להתפנות ונשארת עם הלוחמים המגינים על המשק.
הקיבוץ סופג אבידות בנפש אך, לא נכנע.
בסיום המלחמה, מעניקה המדינה את "אות הקוממיות" לקיבוץ וליפה שבח, האחות שלא נטשה את הלוחמים. עם בוא העולים החדשים למעברת ראש פינה, יוצאת האחות יפה לעזור בקליטתם. היא מלמדת את האימהות הצעירות בארץ החדשה, דרכי היגיינה ובריאות. טיפול בתינוקות וכללי חיסונים.
ב1952 במסגרת הפילוג בתנועה הקיבוצית עוברת משפחת שבח לקיבוץ גבעת השלושה יחד עם קבוצה גדולה של חברי קיבוץ מחניים. כל שנותייה בגבעה הייתה יפה – האחות. מבוקר עד ערב הקדישה עצמה לעזרה לזולת. גידלה את שני ילדיה אורי ונורית וסעדה את אלחנן בחוליו. כשנפטר, נשברה יפה.
כותבת יפה :
"רציתי עבודה שאין עמה כאב וצער. יפה עוברת לעבוד במתפרה. עבודה רגועה." 89 שנים חייתה יפה. תמיד זקופת קומה, מטופחת בלבושה, שערה אסוף, אישה נאה.
כותבת נורית בתה של יפה:
"אמא יקרה, ערכנו לך לוויה מכובדת. ליווינו אותך- ילדייך, נכדיך ונינייך וחברים רבים. הדברים שנאמרו יצאו מהלב ונגעו בלבבות כל הסובבים. חיית חיים ארוכים ומלאים. עברת בחייך הרבה…
היית שותפה בכל השלבים של הקמת המדינה, החל מעלייתך כחלוצה, דרך ההגשמה בהקמת קיבוץ מחניים שבגליל. בזמן מלחמת השחרור כשבסורים הגיעו עד גדר הקיבוץ, נשארת האישה היחידה בין הגברים כדי להגן על מפעל חייך, בתפקידך כאחות.
אך, היקר לך מכל עד הרגע האחרון הייתה משפחתך שכל כך התגאית בה.
אמא, אנחנו גאים בך, גאים להיות ילדייך, גאים להיות נכדייך וגאים להיות נינייך.
נוחי בשלום על משכבך.

יפה ואלחנן שבח עם הבן אורי ואשתו רותי וילדיהם