מילר שלמה

שלמל'ה היה הבן הבכור של גבעת השלושה. למרות שנולד ברוסיה הובא על ידי אימו לובה בעודו תינוק ממש. כבן בכור בין ילדי גבעת השלושה, איתו התחיל החינוך המשותף בגבעת השלושה. תולדותיו הם גם תולדותיה של הגבעה. איתו מתחילה ההיסטוריה של הקיבוץ – גבעת השלושה.
פלוגת עין חרוד אליה השתייכה אימו, לובה עדיין שכנה בפתח תקווה. שם נחנך בית התינוקות הראשון בין הפרדסים בהם עבדו הפועלים והיווה אטרקציה לחלוצים החדשים.
עם רכישת הגבעה, עלו עליה הפועלים ב1925 באחד במאי, וחגגו את יסוד הקיבוץ החדש.
במשך הזמן נולדו עוד ילדים ושלמל'ה הבכור , הופך להיות מנהיג חברת הילדים.
שלמה בלט בכישרונותיו הטכניים. ידיו היו ידי "זהב", ותמיד עסוקות- בונות, מתקינות, הורסות, מכיירות ומשרטטות. זכרונו היה פנומנלי. מביה"ס היסודי עבר ללמוד בבית הספר המחוזי שניבנה לילדי עובדים. במשותף למדו בו בני גבעת השלושה וילדי תל אביב העובדת.
עם סיום לימודיו , מתקבל לחברות בקיבוץ ומצטרף לכוחות הביטחון. משתתף בקורס טייס של ההגנה. הנה רואים אותו מנמיך טוס מעל שמי הגבעה וכל הילדים והחברים מרימים עיניים בגאווה.
בליל השבת השחורה 29 ליוני 1946 הוא נאסר על ידי הבריטים ונשלח לכלא לטרון.
שלמל'ה בן מסור מאד להוריו פעיל גם במזכירות הקיבוץ. היה בין הפעילים והמקדמים העברת הקיבוץ לאדמות נזלה.
ב20 במאי 1947 פרץ בראש חוליה של כח "ההגנה" לבית קפה של ערבים בעיירה פג'ה שצמודה לפתח תקווה. כדור מרצחים פגע בו והרגו והוא בן 23.
המשורר נתן יונתן , שהיה חברו ללימודים כתב עליו:
היה שקט ילדי היה שקט . / עולם שלם בדומיה עומד.
הדוק, הדוק הבכי הבוגד,/ חשכו פני, ואורו פני המת.
הניח הורים ואח, יצחק.
יהי זכרו ברוך.