טל (טולדו) משה

שנים שמשה ואני שותפים לאימונים בחדר הכושר (משמרת בוקר של גמלאים). הליכון בצד הליכון: משה – צופה בסרטי הטבע שוב ושוב. אני – בערוץ הטיולים. מתפתחות שיחות, מחליפים דעות בענייני היום, שיחות על הקיבוץ, המשפחה ועניינים אישיים.
משה אהב לשתף בזיכרונות העבר: מעבר המשפחה לאיסטנבול וילדותו שם, העלייה לארץ, הנעורים במושב, הצבא, נתניה, גן שמואל ולבסוף גבעת השלושה. דיבר רבות על השירות הצבאי, שנות המילואים הרבות וההערכה הרבה לה זכה. משה סיפר על הקליטה וההשתלבות בקיבוץ גבעת השלושה: ביח"ר נוגה, העבודה בלול, במועדון הספורט. ראיתי עד כמה היה איש עבודה חרוץ, שדרש הרבה מעצמו.
משה אהב מאוד לצפות סרטים וסדרות בטלוויזיה. תמיד המליץ לי במה לצפות. החלפנו דעות בתחום הגינון, חוויות מטיולים, ועוד. הוא ידע לתקן כמעט כל דבר בבית ותמיד הציע לי את עזרתו. כשהגיע לחד הכושר תמיד שאל: " מה שלומך? מה חדש? איך המשפחה? אם יצא שלא הגעתי בימים הקבועים, התקשר לשאול: "לא היית, קרה משהו?"
הי לו קשה לקבל את הירידה ביכולת הגופנית בשנתיים האחרונות, העדר העצמאות המלאה והצורך להיעזר.
זמן רב חשב שתם עידן חדר הכושר, וזה הוסיף למצב רוחו. אט אט למד לקבל את המצב החדש ובעידודה התומך של ריקי רעייתו החליט לנסות שוב והצליח להעלות על ההליכון.
התפעלתי מאוד מנחישותו והתמדתו בפעילות. מה שתרם להרגשתו הטובה.
משה נשאר לגבי – חלק מנוף חדר הכושר, משוכנעת שיגיע בין עשר – לאחת עשרה.
מאחלת לך ריקי ולכל המשפחה שעוד יבואו ימים טובים יותר.
ואתה משה תנוח בשלום על משכבך ואם תמצא בעולם שמעבר – חדר כושר, שמור לי מקום בהליכון שעל ידך.