קמינר חיים

מספר חיים קמינר: " נולדתי בכפר בוגדן. כפר זה על שמו של הגיבור הלאומי האוקראיני- בוגדן חמלניצקי. עבורנו היהודים הוא היה צורר , רוצח ואחראי לפגרומים במאה ה17.. הכפר שוכן באזור שניקרא קרפטורוס . עשיר ביערות, מים זורמים, נהר גדול – הטיסה , ושדות. מאחר והשטח עבר מיד ליד מבחינה שילטונית , גם האוכלוסייה הייתה מגוונת. רוב בתושבים אוקראינים, אך גם הונגרים, רומנים וצ'כים.
כ5000 תושבים היו בכפר מתוכם 60 משפחות של יהודים. עיסוקם העיקרי היה במלאכות העץ. מנסרות רבות, את גזעי העצים השיטו על הנהר .
החקלאים גידלו תפוחי אדמה ותירס. אוכמניות, אגוזים, גרגירי יער גדלו חופשי ביערות וניתן לאכול חופשי.
אנחנו גרנו בבית גדול בו גרה , כל משפחת אמי. אחותה, אמא שלה ואפילו סבתא רבא. אני הייתי בן יחיד. העסק המשפחתי היה טחנת קמח ומנסרה שנעה בכוח המים. ליד הבית שלנו היה בית כנסת, מקווה ובית מרחץ.
למדתי בבית ספר צ'כי שהיה כמובן נוצרי, אבל ברמה גבוהה מבחינה לימודית. אחה"צ הלכתי ללמוד ב"חידר". שם למדתי גמרא, פיוטים ותפילות וכל מנהגי היהודים. דבר זה לא הפריע לי להופיע במחזה שהופק בבית הספר הצ'כי לכבוד הכריסמס. שם שמו עלי צלב גדול כי תפקידי היה להיות אפיפיור. כשהדבר נודע לרב המקומי הוא כעס אבל לאחר שהתחרטתי הוא סלח לי.
למדתי עד גיל 15 ואז עברתי לביה"ס מקצועי ללמוד נגרות. בגיל זה כבר הכרתי את תנועות הנוער הצטרפתי ל"חלוץ הצעיר" ואח"כ ל"חלוץ". משם התקבלתי לקיבוץ הכשרה במטרה לעלות ארצה. שם פגשתי את אשתי לעתיד בלהה, והתחתנו במקום.
ההורים שלי נפרדו. למעשה כמעט ולא היה לי קשר עם אבי. לעומת זאת עם אמא שלי שמרתי קשר מכתבים כל הזמן. המכתבים נמצאים בארכיון המשפחתי. אמא שלי התפרנסה מצילום.
עם הפלישה של הנאצים לחבל הסודטים בצ'כיה התגברה האנטישמיות. החלטנו לעבור את הגבול לכיוון עליה לארץ ישראל.
נעצרתי, אך הצלחתי לברוח ולהגיע לבודפשט לבית הקומונה. שם פגשתי את מיקי פרנק ואסתר ואיתם התחלנו לארגן את העלייה. מאחר ובתקופה זו עוד היו קשרים בין הבריטים לבין ההונגרים הוציאו לנו סרטיפיקטים כשרים. עלינו על אוניה מקונסטנצה ברומניה , לקושטא. שם בתורכיה באמצע המלחמה שהתה משלחת מא"י שארגנה לנו אוטובוס לארץ ישראל, דרך סוריה ולבנון עד ראש הנקרה. משם לקחונו לבת גלים. רק אז דברתי לראשונה מזה הרבה זמן עם אשתי בלהה.
ההסעה הביאה אותי לסימטה , שהובילה לגבעת השלושה. החברים פגשו אותי עם הכינור שלי ובגדים. מיקי ואסתר כבר היו שם. בלהה הגיעה עם יפתח הקטן אותו ראיתי בפעם הראשונה.
התחלתי את חיי בגבעת השלשה בעבודה במחצבה במגדל צדק. מהר מאד נרתמתי לעזרה בפעילות ההגנה. נשלחתי לקורס מ"כ של ההגנה והפלמ"ח. התחפושת הייתה קורס מדריכי ספורט שהבריטים לא יתפסונו.
פעלתי גם בסיורים לשמירה בשטחי נזלה.
עם הפילוג בקיבוץ המאוחד וההחלטה לעבור לאדמות נזלה ולהקים שם קיבוץ חדש, לקחתי על עצמי את כל עבודת הנגרות בבניית הבתים. גגות ומשקופים וכ"ו. מפעל הבניה של הקיבוץ המאוחד שהיה אחראי לכל הבנייה , שלח אותי לקורס מיוחד בטכניון ללמוד טכנאי בנין. 12 שנים הייתי אחראי הבניה. תקופה מסוימת הייתי גזבר ואח"כ חזרתי לנגריה. "
במותו השאיר חיים, את אשתו בלהה, ילדיו- יפתח, עמליה וצביקה ונכדים.
יהי זכרו ברוך.